התיישנות תביעת החזר תשלומים ארנונה שנגבו ביתר

בשנים האחרונות צבר תאוצה בעולם המשפט תחום הארנונה. השגות תושבים ועסקים על תעריפי ארנונה המוטלים על ידי רשויות מקומיות הפכו לדבר נפוץ. בעלי עסקים גדולים כמו גם בעלי דירות פרטיות למדו כי חישוב הארנונה הנערך ע"י הרשות המקומית אינו בבחינת "תורה מסיני" וניתן לערער לעניין סך החיוב ע"י מדידה פרטית מטעם בודק מוסמך היכולה לחסוך בצידה תשלום בסך עשרות עד מאות שקלים לשנה לדירת מגורים, ואלפי עד עשרות אלפי שקלים לעסקים גדולים הממוקמים על שטחים נרחבים.

פסק דין חדש משולחנו של כב' השופט רחמים כהן מבית המשפט השלום בת"א עוסק ומכריע בשאלה האם תביעת החזר לתשלום ארנונה שנגבתה ביתר מוגבלת לתקופת התיישנות בגין הגשת תביעות או שמא ניתן לקבל החזר מן הרשות המקומית בגין כל תקופת הגביה ביתר, גם מעבר לתקופת ההתיישנות.

מן העובדות העולות בפסק הדין עולה כי המקרה עוסק בתושב רמת השרון אשר שילם משנת 1991 ארנונה לפי 132 מ"ר בעוד ששטח דירתו בפועל היה 123 מ"ר.

בשנת 2003 ביקש אותו תושב למכור את דירתו ומבדיקה שביצעה עיריית רמת השרון, הנתבעת, הסתבר כי שטח הדירה קטן מן החישוב בגינו שילם התובע ארנונה לאורך כל שנות מגוריו.

משכך, פנה התובע לעיריית רמת השרון על מנת לקבל זיכוי כספי בגין התשלומים ששולמו ביתר משך 12 שנים ואולם מנגד טענה העירייה כי אין היא מחויבת לשלם תשלומי הצמדה וריבית בגין הטעות וכמו כן טענה העירייה כי התושב לא יהיה זכאי להחזר בגין תשלומים שנגבו מעבר לתקופה של שבע שנים אחורה (תקופת ההתיישנות). בשל מחלוקת זאת הגיעו הצדדים לבית המשפט.

עיריית רמת השרון העלתה מספר טענות הנוגעות לאי חובתה להחזיר לתושב את סכומי הכסף שנגבו ביתר ואלו הן:

טענת חוסר סמכות
טענה שהעלתה עיריית רמת השרון נגעה לעניין סמכותו של בית המשפט להכריע בתובענה. העירייה טענה מצדה כי מחלוקות בעניין ארנונה מסורות ע"פ חוק להכרעתו של מנהל הארנונה בלבד ועל כן אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בנושא. טענה זו לא התקבלה שכן התובע הוסיף בתביעתו טענה בעניין התרשלות של העירייה לסוגיית חישוב הארנונה ומכאן וע"פ הלכת "לה נסיונל", כאשר הדיון בפני בית המשפט כולל טענה בדבר התרשלות של הרשות המקומית אזי בית המשפט "קונה" סמכות עניינית. הלכה זו אומצה גם בפס"ד קוס נ' עיריית נהריה .

טענת הסתמכות
עוד טענה שהועלתה נוגעת לעיקרון ההסתמכות האומר כי רשות מקומית אשר קיבלה לידה סכומי כסף אינה יכולה להחזירם שכן פעולה זו עלולה לפגוע בתפקוד השותף של רשות מקומית. טענה זו יכולה לקבל מקום מכובד באם הנה מתייחסת לציבור גדול שקיים צורך להחזיר לו כספים שנלקחו ביתר, אולם במחלוקת של תושב בודד אל מול הרשות המקומית מקום טענה זו להדחות על הסף ובית המשפט מחזק את דבריו בצטטו את פרופ' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שנייה, 1998): "רשות שלטונית יכולה לתכנן הטלת מס וגביית מס באופן שחלוקת הנטל תהיה צודקת ולא תחתך על פי גורם מקרי, שלפיו אלה ששילמו מס, שאיננו מגיע, יפלו קורבן לצורכי הכלל."

טענת החובה המוטלת על האזרח
טענה נוספת שהועלתה נוגעת לעצם החובה המוטלת על האזרח לבדוק את מצבו המשפטי אל מול הרשות המקומית. במה דברים אמורים? האם על תושבי הרשות המקומית לבדוק את חיוביהם הנשלחים מן הרשות או שמא עליהם להניח כי הדרישה הנה צודקת. עיריית רמת השרון טענה כי חובת התושב מחייבת אותו לבדוק את אמיתות דרישות התשלום המגיעות לידיו ומכאן שאי בדיקת אמיתות דרישת תשלום יוצרת מצב בו עוברת האחריות בגין התשלום ביתר לידי התושב. על כך אומר בית המשפט בפסק הדין :"אזרח המקבל דרישת תשלום מהרשות המקומית רשאי להניח, כי הדרישה מבוססת על מדידה מדוייקת ואין כל סיבה, שלא להסתמך על הוראותיה ולבדוק את פעולותיה", ומוסיף השופט רחמים מדבריו של פרופ' פרידמן :" …….הדעת נותנת כי אזרח המקבל דרישת תשלום מן השלטון, רשאי להניח כי הדרישה מבוססת על אדני החוק. שלילת זכות ההשבה במקרה תשלום מס שאיננו מגיע, משמעותה שמוטל על האזרח לבדוק כל דרישת תשלום המופנית אליו מצד השלטון. בדיקה כזו עשויה לחייב קבלת יעוץ משפטי ובמקרים רבים תהיה כרוכה בהוצאות.

לסיכום, בית המשפט קבע בפסק דינו כדלהלן:
א. בית המשפט "קונה" סמכות עניינית להכריע בתובענה של ארנונה כאשר נטענת טענת התרשלות כלפי הרשות המקומית ואו אז הנושא אינו נמצא עוד בתחום סמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה.
ב. רשות מקומית הגובה כספים ביתר תהיה מחויבת להחזירם וטענת הסתמכות לא תעמוד לה במקרה כזה.
ג. אין כל חובה חוקית על אזרח לבדוק האם חיובים מאת הרשות המקומית הנם מדויקים, ובמקרה של טעות האחריות הנה של הרשות המקומית גם אם התושב לא טען כל טענה בעניין והסתמך על הטעות.
ד. רשות מקומית מחויבת להחזיר תשלומי ארנונה שנגבו ביתר גם מעבר לתקופת ההתיישנות שהנה שבע שנים.