מתי מותר לקחת את החוק לידיים

מלמדים אותנו לשמור על החוק ולפנות לרשויות המתאימות, למשטרה ובתי המשפט, כאשר יש סכסוך או בעיה שלא ניתן לפתור בדרכי שלום. אולם הדין מכיר גם באפשרות ל "עשיית דין עצמית". זו הכרה מצומצמת ומוגבלת כמובן, שכן מדובר בנושא רגיש שיכול בנקל להיות מנוצל לרעה. לפיכך ניתן, ולעתים מומלץ, לעגן את הזכות לעשיית דין עצמית בהסכם. על כך בהמשך.

כוח נגד כוח

באופן רגיל, אדם הסבור כי קיימת לו זכות אשר נמנעת ממנו שלא כדין – נדרש לפנות לפיתרון הסכסוך ומימוש זכותו למערכת המשפטית. בדרך זו אוכפת מערכת המשפט את חודה כמנגנון לפיתרון סכסוכים, ומבקשת למנוע ניסיונות של בני אדם אלה או אחרים אכוף את זכויותיהם בדרכים כוחניות. אולם מערכת המשפט נדרשת, במצבים מסוימים, התיר ואף להגן על הזכות ל"עשיית דין עצמית". הסיבה לכך נובעת בעיקר מהרצון לתמרץ ותם אנשים, שלא לנסות ולפתור את סכסוכיהם באמצעות פעולות כוחניות ל"קביעת ובדות בשטח". כך למשל מתירה מערכת המשפט למי שנשללה ממנו החזקה בנכס בכוח, הפעיל "כוח סביר" על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. כלומר, מערכת המשפט מתירה עולות כוחניות כאשר הן באות כתגובה נגד פעולה כוחנית ונעשות במידה סבירה בנסיבות.

שוכר עיקש

הזכות לעשיית דין עצמי מוקנית למחזיק המקורי, בין אם מדובר במקרקעין ובין אם מדובר נכס מיטלטלין שהחזקה בו נשללה בכוח. כך, לדוגמה, שוכר דירה שהפר את חוזה שכירות, אינו משלם דמי שכירות ואינו מפנה את הנכס – למשכיר תהיה זכות מכוח הדין, מידה והחוזה בוטל, לפרוץ לדירה ולהחליף את המנעולים. כמו כן, יהיה המשכיר רשאי הוציא את מטלטליו של השוכר ולאחסנם על חשבון השוכר, עד שיוסדר חוב השוכר והוא יפונה. במידה וחוזה השכירות לא בוטל, יוכל השוכר הנחשב למחזיק כדין לעשות שימוש סעד העצמי ולפרוץ את המנעולים שהושמו על-ידי המשכיר, או לפנות למשטרה. מכאן, למדת ההבחנה החשובה בין תביעה הנסמכת על זכות מהותית, לבין תביעה הנסמכת על כות לעשיית דין עצמי. בעל הזכות לעשיית דין עצמי אינו זהה בהכרח לבעל הזכות מהותית. יתרה על כך, מערכת המשפט מבקשת להגביל את מי שחושב כי הוא בעל הזכות מהותית, מפני אכיפה כוחנית של זכויותיו.

בעייה של הכרעה

יחד עם כל המעלות הללו לעשיית דין עצמי, חשוב לזכור כי מפעילי הזכות לעשיית דין עצמית אינם רשויות שיפוטיות. יתכן כי יהיה מדובר באזרחים מן השורה, או בסיועה של המשטרה. כך או כך, החשש של מערכת המשפטית הוא, שפרטים וגופים אלו אינם אמונים על המערכת המשפטית, וממילא אין הם הגוף להכריע בשאלת הזכויות המהותיות. על רקע שיקולי מדיניות אלו, נקבעה הלכה בעבר, כי על המשטרה במצבים אלו להימנע מלפעול כגוף שיפוטי, תוך ניסיון הכריע בזכויות מהותיות, אלא להפנות את תשומת לבם אך ורק לאופן הפעלת הסעד עצמי, ובכלל אם היה מקום ורשות להפעילו.

גם נגד שוטרים

מקרים נוספים של הפעלת כוח מותרת הם למשל פינוי מסיגי גבול ופולשים או למשל מניעת כניסת אדם לדירתך. כך, למשל, אם מגיע שוטר לדירה ואין בידו צו חיפוש כדין, ניתן להפעיל כוח סביר כדי למנוע מנו לבצע חיפוש. מעבר להפעלת כוח במידה סבירה כעשיית דין עצמית, יש מצבים אחרים, בהם מופעל הסעד העצמי מכוח הדין. אחת הווריאציות הבולטות ביותר היא הקיזוז. פעולה זו יעילה ביותר בדיני המכר, החוזים וכדומה.

מותר אפילו לקזז

הקיזוז יופעל למשל במצב בו לשני צדדים בהסכם אחד עומדים חיובים כספיים אחד כלפי השני, והגיע מועד קיומם. ד א` חייב לצד ב,` נאמר 1000 שקלים. צד ב` חייב לצד א` רק 500 שקלים. צד ב` יביא מצב, שבו צד א` יקזז וישלם לו500 שקלים בלבד. החיסרון של הקיזוז בא לידי ביטוי כך, שלצד המבקש לעשות שימוש בצעד זה, חייבת להיות השליטה על הכספים של הצד שכנגד. אילולא שליטה זו, לא ניתן יהיה לקזז ללא הסכמתו של הצד השני.

עיכבון: זכויות מוחזקות אצלך

העיכבון מהווה אף הוא כלי משפטי נוסף, שהפעלתו היא בדרך של עשיית דין עצמי. אם נמסר מכשיר כלשהו לתיקון ולא שולמה לטכנאי התמורה, הרי עומדת לטכנאי הזכות מכוח הדין לעכב את הנכס עד שתשולם לו התמורה. דוגמא נוספת היא אדם נפגע מהפרת חוזה, ויש בידיו נכס של המפר, שהגיע אליו כתוצאה מהחוזה. במצב כזה, וכל הצד הנפגע לעכב אצלו את הנכס, עד שהוא יקבל את התמורה המגיעה לו עקב הפרה. עיכבון מסוג אחר הוא עיכבון מכוח הסכם, אשר מטבעו רחב יותר מעיכבון מכוח הדין. זאת בשל האפשרות העומדת לצדדים להוסיף סנקציות רחבות יותר לצד הזכאי לעכב בהתאם להסכם. כך לדוגמא צד יוכל לקבוע בהסכם, כי במידה שלא ישולם אחד התשלומים בעד נכס שנקנה בשלושה תשלומים, תהא לו זכות לעכב את הנכס עד אשר תשולם התמורה מלואה, וזאת למרות העובדה, שהקונה שילם כבר שניים מתוך שלושת התשלומים. נכסים ניתנים לעיכוב הם: חפצים, קרקעות וגם זכויות. למשל, תעודת מניה למוכ"ז, צ`ק, שטרות, או כל מסמך אחר שבו ההחזקה במסמך מגלמת את הבעלות על הזכות.

להוסיף לחוזה שכירות

המלצתי למשכירי נכסים היא, לא להסתפק בזכות המצומצמת של עשיית דין עצמי על פי חוק, אלא להכניס הוראות מפורשות בעניין זה להסכם השכירות. למשל לרשום שבמקרים של הפרה יסודית, כגון אי פינוי המושכר או אי תשלום דמי שכירות, ולאחר שניתנה התראה לשוכר וזו לא נענתה, רשאי המשכיר להחליף את מנעולי הדירה, לפנות את הדירה מציוד שוכר, לנתק חשמל, מים וגז וכדומה.