מכיוון ש"שמירת שבת" (מונח הדורש כשלעצמו פרשנות) מטיל חובות על בעלי דירות, יוצא שהטלת חובת שמירת שבת בתקנון אפשרית בתנאי שכל בעלי הדירות בבית מסכימים לה, אבל אם כל בעלי הדירות (בהנחה שהם גרים בבית) שומרי שבת בשביל מה צריך את התקנון כשיש את עשרת הדברות? אם הכוונה להטיל שמירת שבת על שוכרי דירות ובעל הדירה המושכרת הסכים לכך מראש ויש תקנון בעניין – חובה ליידע אותם על כך לפני השכרת הדירה.
תאר לעצמך שבתקנון הבית נקבע שאסור להקים בבית מימסר סלולארי, ואז מישהו קונה דירה כדי להקים בה מימסר סלולארי. הפרת התקנון ע"י בעל דירה חדש מקעקעת, לדעתי, את כוונת התקנון. בעל דירה חדש צריך להיות מודע מראש לתקנון הבית ולהסכים לו (או לנסות לשנותו – מה שאינו סביר בנסיבות המקרה שתיארת).
"1.זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."
וכך קובעת מגילת העצמאות:
" מדינת ישראל תהה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון,לשון, חינוך ותרבות. תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהייה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."
כמו כן,תקנון בית משותף אינו יכול לכפות על דיירים אופן התנהלות בתוך דירתם.יחד עם זאת,אם דרך חיים זו אינה הולמת את דרך חייך,כדאי לך לשקול האם כדאי לך לגור בבית שבו ינסו לכפות עליך אורח חיים שלא על פי השקפתך (ואם אכן יש תקנון כזה,אז סביר להניח שינסו לכפות עליך את קיומו,על אף חוסר החוקיות שבו,ובוא נניח אפילו שתצליח לבטל אותו בבית משפט,כל נסיון שלך ללכת בניגוד לזרם עלול לגרור אותך לסכסוכים תמידיים).
אני משער שהתכוונת לכך שמדינת ישראל "תבטיח חופש דת".
ובכן, אף אחד לא כפה על אדם זה לשמור שבת! ואין סעיף בתקנון הזה שמחייב אדם לשמור שבת כהלכתה.
מה שמחייבים אותו זה לשמור שבת בשטח המשותף, בדיוק (ומבחינתי להבדיל) כמו שמחייבים אותו לא להרעיש באופן חריג ולשמור על הסדר והנקיון ועל התנהגות תרבותית ולא לעשות שימוש חורג. בהחלטות מעין אלו מגינים דיירם על סביבתם הקרובה מפני פגיעה במה שנראה להם חשוב ואין זה משנה אם זה עניין תרבותי או דתי.
כאמור, זכותם של הדיירים להחליט איך וכיצד הם ינהלו את החיים המשותפים שלהם ואם בבניין זה גרים דתיים והם החליטו פה אחד(!) ורשמו בתקנון המוסכם שכך יתנהל הבניין הרי זו זכותם והעניין הוא חוקי בדיוק כמו כל החלטה אחרת המטילה חובות התנהגות על דיירים הבניין.
לגבי ההתנהלות השטח הפרטי אני נוטה להסכים איתך אם כי גם אתה יודע שהחוק מגביל אדם גם בשימושו בתוך ביתו! והרי זה מה שאומר סעיף 2 בתקנון המצוי! אדם אינו יכול לעשות בביתו דברים הפוגעים ברכוש של אחר
כך שהמשפט שלך "תקנון בית משותף אינו יכול לכפות על דיירים אופן התנהלות בתוך דירתם" אינו לגמרי מדויק.
[תאר לך מצב שאחד הדיירים "מקצץ בנטיעות" (בישראלית: "חוזר בשאלה"),מה דינו אז?]
גם תקנון של בית משותף כפוף לעמידה ב"תקנת הציבור".
כפי שציינתי,בית שבו מתנהל אורח חיים דתי איננו מקום מתאים למי שאינו מעונין לקיים אורח חיים דתי,ואין מקום "לעשות דוקא" וללכת לגור בבית כזה.
("טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה-בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי-רִיב"-משלי יז,1)
