הוחלט לשפץ את חדר הכניסה לבית המשותף בעלות 6000 שח לדירה (32 דירות). בתום השיפוץ הודיע ועד הבית על כינוס אספה שבה יפרט את עלויות השיפוץ ועל הצורך להוסיף 1500 שח לכל דירה, עבור השיפוץ. לא השתתפתי באותה אספה, שבה, כך נודע לי משכנים, הסכימו הדיירים לשלם את הסכום הנוסף.
אני מתנגדת לתשלום זה, (עוד דיירים מתנגדים אך לא ידוע לי כמה), בשל האופן הלא תקין לחלוטין של ההתנהלות – הדרישה לתשלום לאחר מעשה, בטענה ש"ככה זה בשיפוץ, לא ידוע מראש על תקלות שייווצרו". (איש מהדיירים או מאנשי הוועד לא הצליח להצביע בפני על תקלה שנוצרה במהלך השיפוץ).
האם אני צודקת בסרובי לשלם את ההוצאה הנוספת?
לטענתי צריך היה לכנס אספה בטרם הוצאו ההוצאות הנוספות, ולדון באפשרויות השונות .
הוועד צריך היה לחתום חוזים מחייבים את בעלי המקצוע, כך שלא יהיה מקום להולדת הוצאות חדשות נוספות.
הערות נוספות: מלכתחילה השיפוץ הוגדר כ"רענון כרטיס הכניסה של הבניין" וכלל פעולות שלחלוטין מיותרות כגון עקירת חיפוי שיש מהרצפה ומהקירות, שיש ללא כל פגם, והחלפתו במרצפות וחיפויים חדשים. והעיקר – גרימת תקלה: עקירת קיר זכוכית שהגן על דלת הזכוכית של הבניין מפני התנפצות ברוחות החורף החזקות (קיר זה נמצא כפתרון בשנים הראשונות של הבניין לאחר שהדלת נשברה מהרוח פעמים אחדות), וזאת לאחר שדיירים הזהירו את הוועד המשפץ מפני ניפוץ הדלת ללא קיר המגן. אכן הדלת התנפצה ביומה הראשון שחל ביום חורף קשה! לדעתי תקלה זו שנגרמה בשל עקשות הועד המשפץ היא שיצרה את ההוצאה הנוספת. הועד התעקש לעקור את קיר המגן מטעמים אסתטיים, בלא להביא פתרון חלופי אלא בהצעה "בואו ננסה".
לסיבור האוזן, חשבון פשוט:
הסכום הכולל ששלמו הדיירים לשיפוץ חדר כניסה לבניין – 192000 שח.
התוספת שנדרשה לאחר תום השיפוץ מכלל הדיירים – 48000 שח.
השיפוץ כלל עקירת הרצפה והקירות שהיו שלמים וללא פגם והחלפתם בחדשים, החלפת כל התאורה, החלפת הדלת הראשית, זכוכית ואלומיניום, החלפת האינטרקום, החלפת תיבות הדואר ומיקומן במקום חדש שנבנה עבורן בשטח מת של הבניין, החלפת רצפת וקירות המעליות, החלפת דלתות ארונות החשמל והכבלים בכל 8 הקומות של הבנין(בשל צבעם הכהה, ולא בשל קילוף או קלקול או בלאי).
אני מתנגדת לתשלום זה, (עוד דיירים מתנגדים אך לא ידוע לי כמה), בשל האופן הלא תקין לחלוטין של ההתנהלות – הדרישה לתשלום לאחר מעשה, בטענה ש"ככה זה בשיפוץ, לא ידוע מראש על תקלות שייווצרו". (איש מהדיירים או מאנשי הוועד לא הצליח להצביע בפני על תקלה שנוצרה במהלך השיפוץ).
האם אני צודקת בסרובי לשלם את ההוצאה הנוספת?
לטענתי צריך היה לכנס אספה בטרם הוצאו ההוצאות הנוספות, ולדון באפשרויות השונות .
הוועד צריך היה לחתום חוזים מחייבים את בעלי המקצוע, כך שלא יהיה מקום להולדת הוצאות חדשות נוספות.
הערות נוספות: מלכתחילה השיפוץ הוגדר כ"רענון כרטיס הכניסה של הבניין" וכלל פעולות שלחלוטין מיותרות כגון עקירת חיפוי שיש מהרצפה ומהקירות, שיש ללא כל פגם, והחלפתו במרצפות וחיפויים חדשים. והעיקר – גרימת תקלה: עקירת קיר זכוכית שהגן על דלת הזכוכית של הבניין מפני התנפצות ברוחות החורף החזקות (קיר זה נמצא כפתרון בשנים הראשונות של הבניין לאחר שהדלת נשברה מהרוח פעמים אחדות), וזאת לאחר שדיירים הזהירו את הוועד המשפץ מפני ניפוץ הדלת ללא קיר המגן. אכן הדלת התנפצה ביומה הראשון שחל ביום חורף קשה! לדעתי תקלה זו שנגרמה בשל עקשות הועד המשפץ היא שיצרה את ההוצאה הנוספת. הועד התעקש לעקור את קיר המגן מטעמים אסתטיים, בלא להביא פתרון חלופי אלא בהצעה "בואו ננסה".
לסיבור האוזן, חשבון פשוט:
הסכום הכולל ששלמו הדיירים לשיפוץ חדר כניסה לבניין – 192000 שח.
התוספת שנדרשה לאחר תום השיפוץ מכלל הדיירים – 48000 שח.
השיפוץ כלל עקירת הרצפה והקירות שהיו שלמים וללא פגם והחלפתם בחדשים, החלפת כל התאורה, החלפת הדלת הראשית, זכוכית ואלומיניום, החלפת האינטרקום, החלפת תיבות הדואר ומיקומן במקום חדש שנבנה עבורן בשטח מת של הבניין, החלפת רצפת וקירות המעליות, החלפת דלתות ארונות החשמל והכבלים בכל 8 הקומות של הבנין(בשל צבעם הכהה, ולא בשל קילוף או קלקול או בלאי).
מלכתחילה רוב סעיפי השיפוץ היו מיותרים בעיני ובומבסטיים, שאינם חיוניים לשימור הקיים ואף אין בהם שיפור אלא רק החלפה על פי טעמם האישי של דיירים אחדים, אך למען שלום בית ומתוך הנחה שטעמי האישי אינו היחיד, השתתפתי ללא כל התנגדות בתשלום.
כעת הועד מתכוון לתבוע אותי על סרובי לשלם.
מה יהיה?
תודות מראש!
