" שיעור ההשתתפות בהוצאות הבית המשותף ובשירותים המחויבים בקשר אליו יחולקו שווה בשווה בין הדיירים."
יש לציין שהבניין חדש – בן שבועיים ואין עדיין טאבו.
האם הסעיף תקף?
יש כאן לכאורה התנגשות בין שני חוקים או שתי מערכות דינים: דיני המקרקעין מול דיני החוזים.
לפי חוק המקרקעין, מאחר ואין עדיין טאבו הרי שחל על הבית התקנון המצוי. אם כך, יש לשלם לפי שטח רצפת הדירה נטו, כלומר לפי גודל.
לפי חוק החוזים יש לכם התחייבות חוזית לשלם שווה בשווה.
מה גובר?
אקדים הערה: יש להניח אולי שאם הייתי קורא את כל החוזה ונספחיו הייתי לומד יותר. אולי יש התייחסות לשאלה מי גובר – לפחות לתקופת הביניים עד הרישום בטאבו.
כמו כן יש להניח שבבית שלכם ירשם בעתיד, במקביל לרישום בטאבו, תקנון מיוחד לפיו התשלום הוא זהה. אולי זה גם כתוב בחוזה. ואולי אפילו כתוב בחוזה שהתשלום השווה יחל רק מעת רישום תקנון מיוחד כאמור או מותנה ברישום תקנון כזה?
מכל מקום – אם אין בחוזה התייחסות לענין – וכל עוד טרם נרשם תקנון מיוחד, מה שמחייב וגובר הוא חוק המקרקעין והוראותיו בענין ואם תגיעו למפקח על המקרקעין כך סביר שהוא יקבע (אגב בשאלה חוזית אין לו כלל סמכות).
רישום בטאבו לוקח לרוב זמן רב. כמה שנים. נניח שמחר מוכר מישהו אצלכם את דירתו לקונה אחר – הקונה אינו חתום מול הקבלן אלא רק מול המוכר. הוא בוודאי אינו מחוייב בתשלום אחיד לועד. לכן אם חוק המקרקעין לא יגבר יהיה מצב בו בבית אחד, חלק (=רוכשים מקוריים) ישלמו תשלום אחיד וחלק (= רוכשי יד שניה) ישלמו תשלום לפי גודל. זה מצב בלתי נסבל.
זה בדיוק הכוח שיש לתקנון על פני חוזה. רק אם יעוגן ההסדר החוזי של תשלום אחיד, בתקנון רשום בטאבו הוא יחייב את כולם כולל קונים מאוחרים.
