השופט הגדיר את השימוש כ " כשימוש סביר"
האם זה חידוש שניתן להחילו בעוד מקומות מבלי לקבל הסכמה גורפת של כל הדיירים.
תודה מראש.
מאת ענת ג´ורג´י
דייר בבניין משותף בגבעתיים זעם על שכניו שהחנו את רכבם בחצר המשותפת ותבע אותם; ביהמ"ש קבע: "כל שותף רשאי להשתמש במקרקעין המשותף שימוש סביר"
תושב גבעתיים החליט לתבוע תשלומים משכניו לבניין עבור השימוש שהם עושים בשטחים הציבוריים לצורך החניית רכבם. הדייר ושכניו הם בעלים במשותף של בניין מגורים בן שתי קומות וארבע דירות מגורים שוות בגודלן. לבניין חצר המקיפה אותו משלושה צדדים, שהיא רכוש משותף. הצדדים הימני והשמאלי של החצר שווים פחות או יותר בגודלם; בצד האחורי ממוקמים שני מחסנים: אחד של הדייר ואחר של השכנים.
הדייר הגיש תביעה לתשלום דמי שימוש בגין שימוש שעשו שאר הדיירים בחלקים השמאלי והאחורי של החצר לצורך החניית רכבם בשנים 99-´93´. מתברר שהדיירים הכשירו את השטחים לחנייה ואף התקינו שערים. הדייר הזועם טען כי בכך, למעשה, מנעו ממנו את האפשרות להשתמש בשטחים הללו, ולכן הוא מבקש תשלום.
בפסק הדין נטען כי זכות השימוש של שותף ברכוש משותף קבועה בחוק המקרקעין, הגורס כי "באין קביעה אחרת רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר". בית המשפט קבע כי השימוש שעשו השכנים בחצר לצורך החניית רכביהם הוא שימוש סביר על פי אופיו וטבעו.
לפי פסק הדין, כדי שהתובע יהיה זכאי לדמי שימוש בעד החנייה, הוא צריך להוכיח שהנתבעים מנעו ממנו שימוש דומה וכי הוא היה בכלל מעוניין בשימוש כזה.
מפסק הדין עולה כי הדייר ובנו לא הצליחו להוכיח שהשכנים מנעו מהם שימוש לצורך חנייה.מטיעוני התביעה התברר כי הדייר ובנו הכשירו את החלק הימני של החצר לצורך החניית רכבם, ומאז מחנה שם התובע את רכבו. הדבר נעשה, כך התברר, ללא קבלת אישור מהשכנים. לפיכך דחה בית המשפט את התביעה.
השכנים יוצגו על ידי עו"ד רוי בר-קהן ממשרד בלושטיין, קוגן, בר קהן ושות´.
פסק הדין הכי חשוב והכי ידוע בנושא זה הינו פסק דין של בית המשפט העליון כבר משנת 1973 (!) וכל סטודנט חרוץ למשפטים יודע לדקלם אותו.
מה שאומר בתמצית פסה"ד הנ"ל ובעקבותיו רבים אחרים הוא ש"כל שימוש מותר גם בלי החלטה של האסיפה הכללית ובלבד שהוא רגיל וסביר לפי תנאי המקום והזמן ואינו מונע שימוש דומה מאחרים".
אין לי ספק כי פסה"ד שהבאת ציטט בהרחבה את "וינטרס נ´ זמורה" הנ"ל.
למה לא צריך להתלהב מהפסיקות הללו?
ראשית רוב המקרים הבעייתיים אינם אלה. לרוב מנסה דייר להשתלט או לעשות שימוש פרטי ברכוש משותף בניגוד לרצון הדיירים או ליעוד השטח או במידה כזו שפוגעת ברכוש או ביתר הדיירים ואז כן חייבים לקבל הסכמת האסיפה מראש.
המקרה שתואר בפסה"ד החדש הוא קל שכן לא היתה לכאורה מניעה מכל דייר לעשות את אותו שימוש לו רצה בכך.
יתכן גם שניתן היה ללמוד מהתנהגות הצדדים לאורך שנים על הסכמה לשימוש הנ"ל ולכן לא צודק לאחר שנים לחייב אותם בכסף עבור מה שהיה מוסכם ממילא.
הביטוי המוחשי ביותר חוץ מחניה בעניין עשיית שימוש רגיל וסביר ברכוש משותף אשר מותר לכל דייר אף ללא צורך בהסכמה הוא התקנת מזגן בקיר חיצוני.
ולבסוף תודה רבה על ההפנייה. אשמח להרחיב במידת הצורך את הסוגיה.
