שיפוץ ללא הסכמה

הבית המשותף בו אנו דרים שופץ (החלפת ריצוף, שיש ירושלמי בחזית הבניין, ציפוי מפואר למעקה בחדר מדרגות). אנו הסכמו עקרונית לשיפוץ כאשר נשאלנו ע"י יו"ר ועד הבית וזאת כאשר הוסבר לנו כי עלות השיפוץ היא בסבובות 6,000 ש"ח לדייר. לאחר, התקיימה אסיפה בה נכחו 13 מתוך 28 דיירים בלבד של הבניין והוחלט על חתימת חוזה עם קבלן ב-200,000 ש"ח במקום הצעה דומה ב-170,000. כלומר מעל 7000 ש"ח לדייר. אני לא חתמתי על ההסכם, ולא הייתי שותף להחלטה. הדירה שלי ממוקמת באחורי הבניין ולא בחזיתו וכי אינני מעוניין בשיש ירושלמי או במעקה מפואר.. אלו תוספות שלא להם הסכמתי ובטח לא למחיר. התרעתי שאינני מעוניין אם זה המחיר. הקבלן לוחץ עליי שאשלם אישית את הסכום ואף קיבלתי התראה מעו"ד של הקבלן לשלם את הסכום. מה לעשות ?

ולכן מחייבים הסכמה פה אחד, אך יתכן שהיום הם נחשבים לדבר סטנדרטי (אם יש לכם למשל מרצפות טרצו ישנות ברור שהחלפתן בגרניט פורצלן לא מהווה שיפור, כי היום זה הסטנדרט), ולכן הסכמה של רוב באסיפת דיירים מחייבת את כולם. כדי לדעת צריך מראה עיניים.

מה שהסכמת טרם האסיפה- בין אם בע"פ ובין אם בכתב- לא מחייב אותך, מכיוון שבבית משותף כל ההחלטות חייבות להתקבל באסיפת דיירים מסודרת, ולא בכריתת הסכמים דייר עם דייר.

הקבלן יכול להמשיך ללחוץ עליך עד מחר, אם לא עשית איתו הסכם אתה לא חייב לו כלום. מי שכן יכול לתבוע אותך הוא הועד.

דבריו אלה:

"מה שהסכמת טרם האסיפה- בין אם בע"פ ובין אם בכתב- לא מחייב אותך"

הם דברי הבל ורעות רוח. הסכם שאדם עושה מחייב אותו בין אם זה "בבית המשותף" ובין אם לאו.

הנהלת הפורום הזה מאפשרת ל-2pac להמשיך ולהטעות את השואלים יום יום ושעה שעה – וחבל.

הסכם לא תמיד מחייב, גם אם יש בו גמירות הדעת.
בבית משותף ההחלטות הנוגעות לרכוש המשותף חייבות להתקבל באסיפה, נקודה.
אין לקבל החלטות בשום דרך אחרת, כולל ע"י מעבר מדירה לדירה וקבלת הסכמות באופן "אישי".
הסכם שנעשה בצורה כזאת הוא לא חוקי בקונטקסט של בית משותף, ולכן הוא בטל מעיקרו.
הסכם כזה בבית משותף מחייב רק אם הוא עוסק ברכוש הפרטי.

לגבי דרך קבלת החלטות בבית המשותף, אמנם התקנון המצוי אומר שזה באסיפת דיירים, אבל כבר נפסק שאין הדבר הכרחי, וגם החתמה מדלת לדלת היא חוקית אם כך נהוג באותו בית:

אבל ההתייחסות שלך היתה לעניין נפקות הסכם (בעל-פה או בכתב) של בעל דירה לגבי עניין כלשהו בינו לבין הבית הממשותף או כלפי גורם אחר כלשהו.
כל התחייבות חוזית כזו מכל סוג ומין – מחייבת ללא עוררין.

זאת עוד דוגמה לפס"ד מטומטם שיוצא ממסוד הפיקוח על המקרקעין.

החוק קבע שהחלטות תתקבלנה ברוב שיהיה נוכח באסיפת דיירים. זה מאפשר מצב שהחלטה תתקבל ברוב של 2 נגד 1 (כדי להיות זהיר אני לא אומר שאסיפה עם משתתף אחד היא חוקית). טוב או לא טוב- זה מה שיש.
אבל אם נקבל את עמדת המפקחת, זה יאפשר מצב שהועד יהיה רשאי לעבור רק בין 3 דירות, וכך להעביר החלטות, בלי לשאול ובלי ליידע בכלל את שאר הדירות. למה? כי רוב כזה היה חוקי בהחלט אילו כונסה אסיפת דיירים.
זה יאפשר מצב שלאדם שנעדר מביתו לא תנתן הזכות להשמיע את קולו כשהועד ידפוק לו על הדלת, מאחר שהוא לא ידע על כך מראש.
החוק גם קבע מתי תכונס אסיפה וע"י מי. עמדת המפקחת מאפשרת מצב שכל יום מישהו יעבור בין הדירות ותתקבלנה החלטות שסותרות זו את זו.
בקיצור- קביעה מטומטמת שעלולה ליצור הרבה בעיות.

בהתעלם מהקביעה הזאת, כל "הסכמה" של דייר בודד בפתח ביתו היא הסכם לא תקף.

בשיטה הזאת היו מקובלות על כולם, לכן לא היתה משמעות לדרך בה הן התקבלו.
אבל ברגע שמישהו מתנגד להחלטה מסויימת, זה ועוד איך משנה אם היא התקבלה כחוק או שלא כחוק.

כי "נוהג" הוא מעין תקנון-מוסכם לא כתוב, ומכוחו לחייב את בעלי הדירות. אולי לא כמו תקנון "כתוב" שמחייב גם את חליפיהם, אבל הוא מחייב את בעלי הדירות שפעלו על פי הנוהג.