האם רוב רגיל מספיק או שיש צורך ברוב מיוחד/הסכמת כל בעלי הדירות?
ובכן הכלל הוא ששיפוץ הקיים, כולל שיפוץ רחב היקף וכל עוד נועד הוא לשמר את הקיים וכולל החלפות ו/או תיקוני בלאי סביר, שגם הם בבחינת שימור הקיים – לגיהם די ברוב רגיל באסיפת דיירים.
זאת לעומת שיפור הקיים, שדרוג, תוספת, השבחה – שמחייבים הסכמת כולם, ללא יוצא מהכלל.
ההגיון של הכלל הוא ברור: שמירת הקיים היא הכרחית; שיפור הקיים אינו הכרחי וגם אם הוא נראה לחלק או לרוב הדיירים עדיין לא ניתן לחייב את מי שאינו רוצה בו ורואה בו מותרות.
זה הכלל אבל כמו שלכל שבת יש מוצאי שבת, כך לפחות היו אומרים אצלנו בצבא, כך גם לכל כלל יש חריג, או יותר נכון הרחבה.
הפסיקה נוטה לומר שכאשר התוספת היא מקובלת, נהוגה וסבירה ואין בצידה עלות גבוהה, לא צריך הסכמה מקיר לקיר ואותו רוב רגיל די בו.
הדוגמאות שהבאת הן בדיוק הדוגמאות שנוהגים להביא לתוספות מקובלות. לכן גם אם אינטרקום הוא חידוש עדיין מספיק רוב רגיל לגביו.
ריצוף וחיפוי – כאן הגבול בין שיפוץ לשיפור לא ברור, אולי זה נופל לקאטגוריה של שמירת הקיים.
דלת כניסה חדשה – תלוי בנסיבות: אם הוחלפה דלת לפני שנתיים שלוש אין זה סביר להחליפה, אך אם זו דלת רבת שנים, זה כן סביר.
