האם הרוב קובע או שיש לנו אפשרות להתנגד למרות שאנו היחידים שלא מעוניינים בכך ?
כולנו מתרכזים כל הזמן בהיבט אחד – איזה רוב נדרש כדי לקבל עקרונית החלטה על שיפוץ (לסוגיו). התקיים הרוב הנדרש – הסתיים העניין, נקבעו סכומים לתשלום וזהו. ולא היא.
שיפוץ צריך להיתפס כהליך מתמשך ולא כהחלטה אחת. הועד, ובפירקי זמן סבירים גם האסיפה, צריכים לעקוב אחר כל שלבי ההחלטה והביצוע, כמו שעושים בהליך של מכרז למשל.
למה אני מתכוון:
מיד לאחר שמקבלים עקרונית החלטה בדבר הצורך בשיפוץ יש לקבוע נוהל של בחירת הקבלן המשפץ, עפ"י מספר הצעות, פירוט של נסיון ומחיר, תנאי תשלום וכד´.
דייר שמסכים עקרונית לשיפוץ יכול וזכאי לדרוש להתנות את הסכמתו בקבלת הצעות ובחירה מסודרת מתוכן.
ככל ששיפוץ מקיף יותר הדבר חשוב יותר.
אח"כ ניתן להתנות את ההסכמה בעיון בחוזה מפורט מול הקבלן – מדוע צריך להסכים לפני שלפניכם חוזה אשר מפרט את משך השיפוץ, הגבלותיו, הסנקציות בגין הפרתו, תנאי התשלום, המיפרט וכו´.
אני מדגיש זאת כי לא פעם אני נתקל במצבים בהם נתקבלה ההחלטה העקרונית כדת וכדין אבל אח"כ היו הרבה טענות כי הביצוע היה ללא כל פיקוח מצד הדיירים.
