ידוע שהצבת מצלמות מחייבת אישור דיירים בשל עניין צניעות הפרט, אך האם מחייב אישור כזה גם במקרה כזה של חבלה ברכוש משותף?
אם אין הוכחות ממשיות כדאי להזהר מאוד בהטחת האשמות.
לגבי התקנת מצלמות לשם הגנה על הרכוש המשותף מפני ונדליזם וכד´. זו החלטה שיכולה לקבל אסיפת דיירים ברוב רגיל, כי זה חלק משמירת הרכוש המשותף. צריך להציג מראש את הנושא על סדר היום האסיפה כדי שכל דייר יוכל לדעת מראש שהנושא עולה. צריך לידע את הדיירים בהתקנה וזאת כדי להפחית את הפגיעה בצנעת הפרט.
אני איני מתכוון לכנס אסיפת דיירים כדי לקבל אישור להתקנת מצלמה במקום כזה והסיבה היא שמכיוון שזהו קצה קצהו של חניון תת קרקעי תלת מפלסי, יש מינימום פגיעה בצנעת הפרט.
נשאלת רק השאלה – נניח שנתקין מצלמה כזו ונתפוס מישהו בעת מעשה. האם הראיה עלולה שלא להתקבל רק בשל הסיבה שהתקנת המצלמה לא בוצעה "עפ"י התקנות"?
אתה לא יכול להוציא כסף מקופת הועד על התקנת מצלמה ללא אישור אסיפה, לכל הפחות.
שנית אינך יכול להתקין מצלמה ללא ידוע מראש. ועד לא מתקין בסתר מצלמה.
לגבי אדם פרטי זה שונה. יש לי המון מקרים שטיפלתי בהם ואספר רק שלושה בקצרה:
1. בהרצליה ללקוח שלי שרטו שוב ושוב את ריכבו. יעצתי לו להתקין בסתר מצלמה ואכן כעבור יומיים נתפס שכן בעין המצלמה, הוגשה תלונה במשטרה ועל סמך הצילום הוגש כתב אישום בגין נזק לרכוש בזדון. הנאשם גם שילם בגין בעקבות מכתב ששלחתי ואף בטרם הגשת תביעה אזרחית את כל הנזק שנגרם וכן את עלות המצלמה והיעוץ המשפטי.
2. בגבעתיים מול דירת שני קשישים היה ארון חשמל מתכתי במסדרון. כמעט כל פעם שפתחו את הדלת נתקלו בדלת הארון כשהיא פתוחה …הם חשדו בשכן מולם מכיוון שהתלוננו על רעש שלו ושל כלבו. התקינו מצלמה מתוך העינית של דלת הכניסה שלהם ולמחרת בבוקר נראה השכן בו חשדו פותח את דלת הארון. כך נאספו עוד כמה מקרים והוגשה תלונה למשטרה.
3. מקרה מקומם במיוחד של השארת צואה בפתח דלת שכן …..שוב אותו נוהל, מצלמה, ראיות ותלונה.
אבל כל המקרים הללו היו ביצוע של אדם פרטי מכספו ולשם הגנה על עצמו או רכושו.
מהו הגבול בין ציות לחוקים ולתקנות בקבלת החלטות לטובת הבנין ולדייריו, כאשר פעולות רבות של הוועד הכרוכות בהוצאת כספים בסכומים כאלו ואחרים או קבלת החלטות אחרות בעלות משמעות – עשרות פעולות כאלו בשנה, כאשר הצורך לכנס כל פעם אסיפת דיירים או לקבל החלטה ברוב כזה או אחר למעשה מגביל את הוועד בפעילותו.
אנחנו קיבלנו החלטה עקרונית באסיפה האחרונה לקבל מראש הסכמת הדיירים לבצע פעולות בבניין הכרוכות בשמירתו ונעשות לטובת הדיירם בסכומים מוגבלים.
אני אלך עם ההחלטה הזו אך עדיין אשאל – האם יש סיכון שהראיה המצולמת לא תתקבל מכיוון שלא התקבלה "לפי הפרוטוקול"?
הבעיה היא גם שיש החלטות רבות שמחייבות 100% מהדיירים והנן החלטות שבשגרת תפעול בניין, לאו דווקא החלטות שהן מרחיקות לכת ודרמטיות. אז האם כל החלטה שהתקבלה שלא ברוב כזה, נידונה לערעור ע"י מי שלא הסכים לה (כלומר, אם יפנה בבקשה למפקחת, היא עשויה לבטל את ההחלטה בשל "אי חוקיותה")?
למשל אותו דייר שמבקש לערוך אירוע חד פעמי בגינת הבניין, כפי שקראתי באחת ההודעות האחרונות. בבניין של 12 דיירים אולי יוכל להשיג הסכמה של הרוב, אבל בבניין של 50?60?70 דיירים. אין מצב!
אני יכול להעיד שאצלנו החלטות מתקבלות לאחר מחשבה רבה ובשכלתנות בהחלטה של חברי הועד. כל החלטה מגובה בהליך של בדיקה הניתן להוכחה כשטובת כל הבניין עומדת מאחוריה. אם הייתי צריך לקבל בהחלטות כאלו רוב של 100%, סביר שהבנין היה מתדרדר.
אז האם יש מוצא מהחוק הדרקוני הזה?