בעבר היתה פסיקה מחוזית, שקבעה כי מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק צריך לפרש את המונח "מגורים" בהרחבה, כלומר לכלול בתוכו עיסוקים שונים, של מקצועות חופשיים (רו"ח, מנהל חשבונות, עו"ד, ארכיטקט, סוכן ביטוח, קוסמטיקאי, רופא, ספר וכד´), עסקים זעירים (משפחתון), עיסוק למטרות אומנות וכד´. לכן קבע אז בית המשפט המחוזי שלא צריך בכלל לבקש ולקבל היתר לשימוש דו תכליתי בדירת מגורים. אם שימוש כזה מפריע ומטריד את השכנים, הם יכולים להגיש תביעה בגין מטרד לבית המשפט."
קראתי את מאמרך באתר זה בעיון, שאלתי לאור הציטוט שהבאתי ממאמרך היא: אני מחזיק בקליניקה בבית פרטי עם תנועת לקוחות מצומצמת ביותר. עד לאחרונה גם גרתי במקום עם שותפתי, לאחרונה אני פחות גר שם. העירייה קיבלה עלי תלונה מבת משפחה של שותפתי מסיבות לא ענייניות אלא מתוך רצון לסגור חשבון אישי. אנו עוסקים בסוג של פסיכותרפיה גופנית ולא בעיסוי כלשהו. העירייה דורשת מאיתנו להוציא היתר לשימוש חורג. אנו טוענים שאנו בעלי מקצועות חופשיים ושאנו גרים במקום.
מה ניתן לעשות לדעתך?
תודה מראש
מאז פסה"ד הנ"ל ניתן בהחלט לומר, שעסק המופעל מדירת מגורים ואשר יש בו רכיב של קבלת קהל – בין אם השימוש בדירה הוא דו תכליתי (מגורים ועסק) ובוודאי (קל וחומר) שימוש עיסקי בלבד בדירה (ללא מגורים) – מחייב קבלת היתר לשימוש חריג.
הלכה למעשה המצב בד"כ הוא זה:
עסק כזה מוקם בדירה ללא הליך כלשהו.
כל עוד אין תלונות שכנים הכל בסדר.
אם שכנים יוזמים פניה לרשות המקומית, נדרש בעל הדירה לפתוח בהליך לקבלת היתר לשימוש חוג והוא מקבל לשם כך שהות של שנה או תקופה אחרת.
במקרים בהם הדירה משמשת באמת גם למגורים והעסק אינו מטרד ניתן היתר כזה.
