יש לי אליך שאלה חשובה:
האם אני צריכה לשלם את הגובה החדש של מיסי הוועד, שנקבע ע"י נציגי הבית ללא אספת דיירים? או שאני צריכה להודיע לוועד בכתב (במכתב רשום) שפעולתו היא בלתי חוקית, ולכן אני אמשיך לשלם את התעריף הקודם, עד שהעניין יוסדר באספת דיירים כללית.
תודה
מקובל ששינוי בדמי ועד אם נדרש נעשה במסגרת האסיפה השנתית שגם בוחרת את הועד החדש, מדווחת על המצב הכספי ומסבירה ומנמקת את העלאת מיסי הועד לתקופה של שנה.
מדוע פסחו על אסיפה? האם כונסה אסיפה שנתית? האם יש דחיפות או כורח מיוחד בהעלאת תעריף שלא פעם בשנה.
הרעיון של מכתב לועד ברוח הדברים שכתבת הוא טוב.
תשובתך בהחלט משקפת את מה שחשבתי, ובאמת שלחתי להם מכתב. אלא שאני יודעת בדיוק מה הם יעשו בו: כלום. בדיוק כפי שהם עשו בכל המקרים הקודמים ששלחתי להם מכתבים רשומים על הא ועל דא.
יתרה מזאת, הם החליטו לטפול עליי פניות לרשויות שונות -כביכול – לצורך טיפול בעניינים שונים, הנוגעים לבניין המשותף. אלא שלא זו בלבד שלא היו דברים מעולם, אפילו משל לא היו. אבל הם "התאהבו" ברעיון העיוועים הזה כדי שתהיה להם "סיבה למסיבה". ומהי אותה "מסיבה"? – פרסום חוזר ונשנה על לוח המודעות של שקרים ודברי הבל ורעות רוח עליי ועוד.
עו"ד שחל, בהנחה שאני יודעת בוודאות מי הם המלעיזים, שאלתי היא האם אפשר לראות במעשיהם אלה הוצאת דיבה ולשון הרע. אם כן, איזו רשות מוסמכת לדון בכך, ואיך ניתן לגרום ל"נשמות הטהורות" האלה לחדול ממעשיהם.
תודות
הגנה טובה מפני תביעה כזו היא בעיקר הגנת "אמת דיברתי".
ואכן הדיון בתביעות אלה הינו עובדתי ברובו – שקר או אמת.
פרסום דיבה יכול שיהיה גם בע"פ ויכול שיהיה גם במכתב בלבד שמופץ לעוד אדם או יותר בנוסף לנשוא הדיבה.
מנסיוני בנושא זה – ואודה כי את דרכי בעולם המשפט התחלתי בתביעות דיבה (שתמיד היו חביבות בעיני ועד היום אני מאוד אוהב את התחום) – מכתב מאת עו"ד הדורש התנצלות ומתריע מפני המשך הלעז ולעיתים אף דורש פיצוי כספי, עשוי לסיים את התופעה.
איני נכנס כאן לשאלה מי צודק ומהי האמת – זה כמובן לא ביכולתי לקבוע.
אני מאוד שמחה על תשובתך, ואני מבקשת לשאול אותך שאלות נוספות בעניין זה:
1. אם אדם מכפיש אדם אחר באספת דיירים, וקורא לו בכינויי גנאי, שאינם אמת או שקר, אך מטרתם כפי שאמרת "לבזות אותו, להכפישו ולפגוע בו", האם גם אז הדבר נחשב להוצאת דיבה ולשון הרע? אם לא, למה הוא נחשב? (דוגמה להכפשות כאלה: "בעיניי את/ה אפס" או: "את/ה אדם מאוד חולה." "את/ה חרא של בן-אדם" וכיו"ב)
2. אם אדם מקלל באספת דיירים אדם אחר, ומבקש את מותו, האם גם אז הדבר נחשב להוצאת דיבה ולשון הרע? אם לא, למה הוא נחשב?
3. אם באספת דיירים קורא אדם א´ לאדם ב´ "שקרן", כתגובה לכך, שאדם ב´ אמר עליו דברי שקר – האם גם האמירה "שקרן" כתגובה על דברי השקר הללו היא הוצאת דיבה ולשון הרע? אם לא? מהי?
4. יש באינטרנט מאמר מעניין על ההבדל במקרא בין "הבאת דיבה" ל"הוצאת דיבה". ראה בקישור הזה:
האם גם בחוקים שלנו דהיום יש הבדל כזה?
תודות
יש אבחנה בין הבעת דיעה לבין הטחת נאצות וקללות. דיעה יכולה להיות בוטה וביקורתית והיא מוגנת מדיבה. אבל גידופים מהוסג שציינת חורגים מהבעת דיעה והם דיבה.
אני מסכימה איתך ש"דיבה" היא נושא רחב מאוד. אבל מאחר שמדובר כאן במעשים הנעשים לא בין אדם לזולתו במקום ציבורי או בגוף ציבורי, אלא במסגרת היחסים בין הדיירים בניין המשותף, אני בכל זאת סבורה שהפורום שלנו הוא בהחלט במה טובה ונכונה לדון, ולו אף במעט, בנושא זה.
כדי שלא לאלץ אותך, חלילה, לחזור על הדוגמות שנתתי שם, האם אתה יכול להפנות אותי לסעיפים בהודעתי, שבהם באה לידי ביטוי "הבעת דעה", ולהבדיל – לסעיפים בהודעתי שבהם באה לידי ביטוי "הטחת נאצות וקללות".
תודה
להלן הגדרת החוק ללשון הרע:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
לגבי התגובה שקרן לדבר שקר – זה לכאורה נכנס לאחת ההגנות שבחוק:
הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;
לגבי הבעת דיעה כהגנה מדיבה, להלן נוסח החוק:
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות.
עד כאן בעניין חוק איסור לשון הרע.
אני מודה לך מקרב לב על כל התשובות שענית לי בנושא כאוב זה.
ורונה
תודה
