השאלה היא לאור הגדרת רכוש משותף בסע´ 52 לחוק המקרקעין המדבר על "מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם".
אני זוכר שדובר כאן על כך שמספיק שהצנרת משרתת יותר מדירה אחת כדי שתחשב רכוש משותף.
אבל זה עומד בניגוד להגדרה בחוק.
האם יש אסמכתא משפטית או פסק דין כלשהוא שתומכים בטענה הזו?
אנא חפש בארכיון הפורום וצרף קישור [לטובת אחרים].
הקישור לדיון עם עו"ד שחל:
אשר לפסקי הדין:
פס"ד אחד הוא רע"א 7828/06 של השופט רובינשטיין שם הוא מתייחס לסוגייה (בסע´ ד(3) בפסה"ד) ומדבריו לא עולה הסתייגות כלשהי לפרשנות המילולית של סע´ 52.
פס"ד שני (תיק 28/05 הועוסק בדירה בקרית מוצקין) עוסק בעניין מעלית שמשרתת רק 2 דירות מתוך 6 שנמצאות בבניין. המפקחת שם קובעת שהמעלית לא נועדה לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם ולכן היא איננה חלק מהרכוש המשותף.
קישור למאמר העוסק בכך:
מציע שעו"ד שחל יתייחס לעניין לאור שני פסקי הדין הללו.
אני משער שהוא יחזור היום על אותן הטענות.
בנוסף, קראתי את הקישור שנתת
ולדעתי לא נטען שם דבר מה שונה.
הפרשנות של השופטת במקרה הספיציפי ההוא, הייתה שבניית המעלית שנים לאחר הקמת הבניין, הייתה מלכתחילה כרכוש פרטי ובשל העובדה הפשוטה – כך בנו אותה!!
ולכן פס"ד זה אינו טוען דבר מה אחר. לאמור, גם לפי פס"ד זה יש בבניין רק שני סוגי רכוש; פרטי ומשותף וכל מה שאינו פרטי הוא משותף. הדיון הוא לאיזה משתי קטגוריות אלו שייכת מעלית שנבנתה ע"י חלק מהדיירים לאחר הקמת הבניין ולשימושם הפרטי – ראה בפיסקה הלפני אחרונה.
אני הודעתי לוועד שהצינור אינו רכוש משותף ולכן רק המיעוט שמחובר אליו צריך לשלם (מדובר בלא מעט כסף כיוון שהמדובר בצינור הצמוד לקיר הבית מבחוץ ומטפס עד הקומה השישית, ולצורך התיקון בנו פיגום מיוחד).
בינתיים טרם שילמו לאינסטלטור.
השאלה היא אם כדאי לפתוח בהליך נגד הוועד אם הוא לא יקבל את הפרשנות המילולית.
(בכלל, מעניין מה תהיה עמדתו של הוועד לאור העובדה ששני חבריו (כמוני) שייכים לרוב שאינו מחובר לצינור הדולף)
כפי שנכתב בשירשור זה, לפי המידע שבידי, אתה טועה. כך עולה במפורש מהודעתו של עו"ד שחל, אליה נתתי קישור בהודעה קודמת.
לפי מה שאני מבין אתה צפוי להפסיד בהליך.
בנוסף אציין שעמדתו של הוועד אינה עניין לכאן. אף אחד לא שואל את הוועד מה עמדתו. השאלה היא מה החוק קובע.
בע"א 238/83 המדובר בבניין בן 4 קומות כאשר המעלית משרתת את שלוש הקומות העליונות ולשתי הדירות של הקומה התחתונה אין גישה למעלית כי הכניסה אליהם היא ממקום אחר (כך הבית נבנה במקורו)
דיירי הקומה התחתונה ביקשו לפטור אותם מתשלום הוצאות הפעלת המעלית.
השופטת נתניהו הסתמכה על הפירוש המילולי של סע´ 52 (אז הוא היה סע´ 77א´) וקבעה כי מכיוון שהמעלית מיועדת לשרת את רוב הדירות בבניין היא נחשבת רכוש משותף.
השופטת אמרה שהיא ערה לתוצאה הבלתי צודקת אך קבעה שזהו החוק.
המסקנה הברורה מפסק הדין הזה היא שאם נניח היה מדובר במעלית שמשרתת רק מיעוט של הדירות היתה נתניהו, בהסתמך על סע´ 52 כפשוטו, קובעת שהמעלית אינה שייכת לרכוש משותף.
