צמחים במבחן הזמן

מאת: דרור ניסן

ביושבי לכתוב את התקציר, התחבטתי רבות בשאלה באילו עצים לבחור מבין העשרות, אשר אוקלמו בארץ במאה השנים האחרונות. ההיצע גדול, ורבות יש לספר ולכתוב על הניסיון הגנני רב השנים בבחירת עצים לגן הנוי. אלה שבחרתי בהם מייצגים כמה קבוצות, כמו: עצים, שנשכחו מסיבות של חילופי אפנות והרצון לחדש; עצים שנכשלו מסיבות של התאמה אקלימית באזורים שונים והם יתאימו לשתילה לנישות מסוימות. במהלך השנים צמחים רבים הובאו לארץ ממקומות שונים בעולם, ורבים מהם מארצות המוצא של העולים החדשים, בעיקר מאירופה ומצפון אמריקה. הרצון העז ליצור נוף דומה לארץ המוצא היה הקו המנחה והדומיננטי בתפיסת העולם של הגננים – נוף ירוק ורך, בניגוד גמור לנוף הקשה והיבש בארץ. עם הקמת המדינה והתפתחות מקצוע הגננות, הובאו לארץ צמחים נוספים מכל העולם.

חלקם עדיין עמנו, וחלקם נעלמו כלא היו, רבים נשכחו. צמחים חדשים דחקו אותם מהתודעה הגננית, אשר גם היא, בדומה לתחומים נוספים בחיים המודרניים מושפעת מצו האפנה המוצע במשתלות. אנו מלמדים, שכדאי לשתול בגן עצים מאריכי שנים, כגון: אלות, אלונים מישים. תפיסה נכונה ונבונה, חזון ויכולת לראות ולדמיין, כיצד ייראה הגן בעוד ארבעים שנה, הם ציוד הכרחי לכל גנן. אך, לדעתי, בזמן שאנו מונים את חסרונותיהם של עצים מסוימים, שהם בעייתיים, קצרי חיים, רגישים וכו', בפועל, חובבים ואף גננים רבים המשיכו לשתול עצים, כמו: צאלון נאה, ערבת בבל, אזדרכת מצויה ופלפלון בכות, וכאן עולה השאלה, האם עצים אלה, הסובלים מפגעים רבים, ראויים לשתילה למרות מגבלותיהם?

האם הידיעה או אי-הידיעה שזמנם קצוב תמנע את שתילתם? האם אין מקום למשאלת לב, לתחושת נפש או לזיכרון שמעורר בנו עץ, שגדלנו בצלו, שטיפסנו על ענפיו בעודנו ילדים, או שישבנו על ספסל בגן עם חבר או חברה. קיים היום היצע גדול מאוד של עצים חדשים, המשווקים על ידי משתלות גידול ומכירה, ולעתים יש קושי רב לבחור מבין השפע הגדול את העץ הנכון. עצים ותיקים, אשר הוכיחו את יכולתם להתמודד ולהסתגל לתנאי הארץ, נזנחו לטובת "עולים חדשים", אשר עוטים כסות נאה יותר, גדלים מהר יותר ופורחים בפרחים מרהיבים. כפרפראזה על הפתגם הידוע: "ישן מפני חדש תוציאו", אומר אני: אל תוציאו! חשבו, התבוננו, למדו את ההיסטוריה של העצים, גם את של אלה, שהצליחו בנישות ובאזורים מסוימים בלבד, והרי כולנו יודעים, שאין עץ מושלם, ולכל אחד חסרונותיו ויתרונותיו שלו. מובן שתיקצר היריעה מלהכיל את כולם. חשוב להזכיר לטובה את מיני הפיקוס, מיני האורן ומיני הברוש, אשר לא הוזכרו בתקציר זה; וכן עצים, שעדיין נשתלים באלפים ולא בטוח שיעמדו במבחן לאורך זמן: קלורטריה דו נוצתית, שלטית מקומטת, ספיון השעווה ועוד.

קתרוסית קוצנית – spinosum Citharexylum  שם נוסף: קתרוסית מרובעת משפחה: הורבניים מוצא: איי הודו המערבית עץ ירוק עד, גובה: 15 מ', רוחב: 6 מ', למרות שמו המדעי, העץ אינו קוצני, העלים בצבע ירוק כהה, מבריקים ובעלי מראה רענן ונאה. הובא לארץ לפני כשישים שנה, נשתל בגנים רבים, לעתים כעץ ולעתים כשיח רב-גזעי וכגדר חיה. העץ זקוק להשקיה סדירה בכדי להיראות במיטבו. ייתכן שזו אחת הסיבות העיקריות להיעלמותו ולהתנוונותו בגנים רבים. העץ בעל יכולת הישרדות מרשימה למרות היותו צרכן מים. בעת עקה או יובש משיר את עליו כמכין עצמו לימים קשים, ועם תוספת של מים – העץ יחזור לירקותו במהרה. עדיין ניתן לראות בגנים ותיקים או בגינות פרטיות עצים משגשגים ירוקים וחיוניים, ואף נראה כעץ רחוב מפותח ונאה למרות האספלט והריצוף מסביב, וכמובן זיהום האוויר. ייתכן שכדאי להחזירו במינון נכון, ולשתלו מחדש כעץ בלבד, ולא כגדר חיה.

גרוויליאה חסונה – Grevillea robusta  משפחה: פרוטאיים מוצא: אוסטרליה עץ ירוק עד, צורתו פירמידלית, בבגרותו הצמרת מתרחבת והעץ משנה את צורתו הזקופה. גובה: 20-25 מ', רוחב: 5-6 מ', עלים מנוצים, צבע הפריחה: צהוב-כתום, קצב צימוח: מהיר. העץ נשתל בארץ בשנות הארבעים והחמישים, לאחר 30-40 שנה החלה התייבשות בעץ, וכתוצאה מכך שבר ונפילת ענפים. התנוונות העצים נגרמת בשל קרקעות לא מנוקזות ולא עמוקות. בנוסף, חוסר מים מתמשך לאורך שנים רבות גורם להתייבשות ענפים ולעצים לא מפותחים. העץ זקוק למים גם בבגרותו. עצים מושקים מפתחים גזע גדול ורחב ומגיעים לגובה של 30 מ' ויותר. כתוצאה מגיזומים רצחניים (גירדום) ומגיזומים, שנעשו ללא שיקול דעת מקצועי, המלמדים על חוסר הבנה בסיסי, חדרו פטריות לפצעי הגיזום וגרמו לרקבונות ולניוון ענפים. בארץ קיימים עצים ותיקים בני שבעים ויותר. רובנו מכירים את העצים המרשימים בין פרדס חנה לבנימינה, אשר נשתלו ב-1929, ועדיין נראים במצב טוב (יחסית). בטיפול מקצועי ניתן היה לאריך את חיי העצים. גם במושבה שרונה (הקריה) בת"א קיימים עצים מתקופת הטמפלרים, ובמקומות נוספים בארץ ישנם עצים יפים וחיוניים. עץ יפה זה מתאים לאזורים בעלי טמפרטורות מתונות וקרקעות עמוקות ומנוקזות. מתאים לגנים גדולים ולפארקים רחבי ידיים כמסגרת לגן.

צפצפה מכסיפה – Populus alba משפחה: ערבתיים הצפצפה היחידה מבין הצפצפות, שהצליחה לשרוד לאורך שנים, היא הצפצפה המכסיפה, למרות התקפותיה של חיפושית הקפנודיס. עץ זה מגיע לגובה של 20 מ' ולרוחב של 4-5 מ', צורתו פירמידלית מבודרת, צדם העליון של העלים הוא ירוק, וצדם התחתון אפור. צבע קליפת הגזע הוא לבן-אפור. צבע העלים המיוחד וקליפת הגזע היפה הופכים עץ זה למיוחד מאוד במראהו. מין זה עמיד יחסית לחיפושית הקפנודיס מאשר שאר המינים. העץ מוציא נצרים רבים, אם פוגעים בשורשים בזמן הפיכת הקרקע או חפירה, ואם הגזע ייכרת, התופעה תגבר ביתר שאת, ושדה של צפצפה מכסיפה יכסה את השטח. ניתן למצוא בארץ עצים מרשימים בני חמישים ויותר, פגועים מעט, אך עדיין חיוניים ויפים למראה. עצים גדולים ומרשימים ניתן לראות בגן המרכזי באוניברסיטת גבעת רם בירושלים ובאזור רמות מנשה. מתאים לשתילה במקומות גבוהים בעלי אקלים מתון, למקווי מים ולגנים גדולים, שבהם לא מעבדים את הקרקע, במחלפים מושקים; מומלץ לשתול פרטים בודדים, זקוק להשקיה מרובה וסדירה.

מכנף נאה – Tipuana tipu  מוצא: אמריקה הדרומית משפחה: קטנייתיים המכנף הנאה הוא עץ נשיר מאולץ, גדול ומרשים, העשוי להגיע לגובה של בין 12-15 מ' ולרוחב של 12 מ'. העלים מנוצים, צבעם ירוק בהיר, הפריחה בקיץ בצבע צהוב, הפרי תרמיל בעל כנף, השזורה בעורקים רבים. שמו של העץ ניתן לו בשל צורת פריו. עצים ראשונים ניטעו בארץ במושבה מגדל בשנת 1911 על ידי פרופסור אוטו ורבורג. העץ מוכר בארץ שנים רבות ונשתל בגנים רבים בשנות השבעים והשמונים. בשנים האחרונות אין ביקוש לעץ, מתכננים אינם מרבים לשבצו בתוכניותיהם, וגננים אינם נוטעים את העץ בגנים. לדעתי, גרמו לכך מספר סיבות: מגוון של עצים חדשים שהובאו לארץ ודחקו את הוותיקים, אינפלציה ושימוש יתר לפי צו אפנה, שהכתיבו המשתלות והמתכננים, שתילה של העץ במקומות לא מתאימים לגודלו, שבירת ענפים, שורשים שטחיים, "לכלוך" בעת נשירת הפרי והפריחה, והגדולה שבבעיות: חוסר היכולת המקצועית להתמודד עם עיצוב העץ. עדות לכך ניתן לראות ברחובות הערים או בחורשות: עצים עלובים, שבורי ענפים, פצעי קריעה לא מטופלים, מעוותים בעווית נצחית – סימן לכישלון מקצועי וחובבנות. המכנף הוא בעל קצב גידול מהיר. הענפים פורצים לכל עבר, ללא סדר וכיוון. על הגנן לתמוך את העץ ולעצב אותו על גזע אחד או מספר גזעים, כבר משנתו הראשונה.

רצוי שמלאכת הגיזום תימשך במשך כמה שנים עד לעיצוב שלד חזק ויציב של העץ. לאחר בניית השלד המרכזי העץ זקוק לגיזום סניטציה, להרמת נוף ולהסחה של ענפים. במקומות, שבהם נושבות רוחות חזקות, יש לפתוח את חובו של העץ, בכדי לאפשר לרוחות לעבור במפולש דרך פנים העץ. פעולות אלו ימנעו שבירת ענפים, בעיקר בחורף. העץ מתאים למגוון גדול של קרקעות, לשמש מלאה, עמיד ליובש ורגיש לקור קיצוני. אזורי גידולו הם מישור החוף, שפלה, עמקים, נגב, הרים נמוכים. למרות היות המכנף עץ עמיד ליובש, על הגנן להיות ערני ובעל עין מקצועית – שנים שחונות ברצף עלולות ליצור מחסור חמור במים ולגרום לניוון העץ, לחשיפתו למזיקים ולהיחלשות כללית. תוספת השקיה בשנים שחונות חשובה מאוד לעתידו של העץ. המכנף הוא עץ חלוץ מצוין, בשל צמחייתו המהירה והחיונית. קצב הגידול המהיר במקרה של המכנף אינו בא על חשבון אורך חייו, והוא יכול לגדול לאורך שנים רבות. חושבני, כי עדיין לא הגיע לגודלו המרבי בארץ, ומדובר בעצים שנשתלו לפני זמן רב. העץ מתאים לגנים גדולים, לפארקים, לחורשות, למדשאות גדולות (לעתים השורשים שטחיים ועלולים להוות מטרד בעת הכיסוח). בשדרות רחבות ידיים (לא כעץ רחוב) יהיה העץ בעל נוכחות מרשימה. נופו הרחב של העץ, צלו הנעים ואוושת הרוח בעלים – משרים סביבו אווירה של רוגע ושלווה. תכונותיו הטובות עולות על חסרונותיו, וזאת אם נישתל במחשבה תחילה, והותאם למקום ולמגבלותיו.

צאלון נאה – Delonix. regia  שם נוסף: Poinciana regia משפחה: קיטנייתיים מוצא: מדגסקר הצאלון הנאה הוא אחד העצים המרשימים והיפים יותר מבין עצי הגן, ואכן, שמו הלועזי הולם אותו מאוד: REGIA (מלכותי). העץ הראשון בארץ נשתל במושבה הגרמנית שרונה (אזור הקריה בתל-אביב). צורתו הסוככנית, גזעו הרחב, ובעיקר פריחתו המרהיבה, גרמו לרבים לשתלו באלפים בכל רחבי הארץ, גם באזורים ובתנאים, שהכישלון בהם היה מובטח לאחר שנים ספורות. אירועי קרה והשלג הכבד, שירד בכל הארץ בשנות החמישים, גרמו למותם ולהתנוונותם של מרבית העצים, מלבד אלו שנשתלו באזורים חמים, וניתן היה לספור ב"כף יד אחת" את אלו ששרדו. אורך חייו, אם הצליח לשרוד, הוא בין שלושים לחמישים שנה, ומגיל מסוים, לקראת ערוב ימיו, הולכת ונגרעת עוצמת הפריחה, והעץ מתחיל להתנוון בקצב מהיר. לאחר האכזבה שהנחיל העץ לגננים רבים, סר חנו ונשכח לו חסד נעורים. עקב כך, לא נשתל בגנים במשך שנים ארוכות. הצאלון הנאה הוא עץ גדול מידות, נשיר באופן חלקי או מוחלט, בעל נוף סוככני, גובהו 10-12 מ' ורוחבו 10-12 מ'. אורך העלים: 30-60 ס"מ.

העלים מנוצים פעמיים, העלעלים קטנים ומוארכים בצבע ירוק כהה. הפרחים ערוכים באשכולות בצבע אדום-כתום, ובעת הפריחה דומה העץ לשלהבת אש אדומה. קוטר הפרח: 7-10 ס"מ. הפריחה בקיץ ונמשכת כחודשיים ימים. ישנם ניואנסים בעוצמת הפריחה, בגוון של הפרחים ובמשך הזמן שבו העץ פורח, בהתאם לתנאי האקלים המקומי. רגישות העץ לקור ואף לקרה חושפת אותו לרקבונות של ענפים ושורשים. אירועי קרה נותנים את אותותיהם בעץ לאחר זמן קצר: ענף שקפא מהווה פתח לכניסה מהירה של פטריות, הגורמות לריקבון. לעץ שורשים שטחיים, העלולים להיות אגרסיביים בקרבת מדרכות ושטחי ריצוף. במדשאות מפתח העץ רשת צפופה של שורשים שטחיים, וגורם זה, המלווה בנשירה מתמדת של עלווה דקה, מקשה על הדשא לשרוד. העץ מתאים לשתילה במישור החוף במקומות גבוהים, שם יהיה מוגן מאירועי קרה, ובאזורים החמים של הארץ, בעיקר בעמק הירדן ובאזור יריחו ועין גדי, שבהם למרות האדמות הכבדות, אין סכנה שהשורשים יקפאו בחורף לעומת אזורים במרכז הארץ. על הקרקע להיות מנוקזת ויש למנוע הצטברות מים באזור בית השורשים. קיימים עצים, ששרדו את פגעי מזג האוויר ואת המזיקים השונים, וייתכן שמהם ניתן לגדל עצים חסונים יותר. בתנאים מתאימים יאריך שנים. הדיספלינה המקצועית, הגורסת שיש לשתול עצים מאריכי שנים המסתפקים במועט – ראוי לה שתישקל בשנית ובכובד ראש, בבואנו לדון האם כדאי לשתול את עץ הצאלון. באם נתייחס לצאלון כעץ, אשר מראש נדע את מגבלותיו, נוכל ליהנות מפריחתו הנאה וממראהו היפה לאורך תקופה ארוכה.

פלפלון בכות (עץ הפלפל) – Schinus molle – California pepper tree  מוצא:אמריקה הטרופית משפחה: אלתיים עץ ירוק עד, גובה: 8-12 מ', רוחב: 6-8 מ, העלה מורכב, בעל מרקם עדין בצבע ירוק כהה. הענפים משתלשלים מעט ומקנים לעץ מראה בכותי. הפרי ענבה כדורית בצבע אדום, יפה וחינני, וכשנכתש מפיץ ריח של פלפל שחור. מתאים לשמש מלאה ולמגוון קרקעות, רגיש לעודף מים. הענפים שבירים, ככל שהעץ מקבל מים בעודף. בצעירותו יש להשקותו באופן סדיר לפי מקדם התאדות. בבגרותו באדמות כבדות ובאזורים, שבהם כמות הגשמים עולה על 400 מ"מ, אינו דורש השקיה נוספת, בשנים שחונות יש להשקות את העץ. עצים צעירים יש לתמוך ולעצב גזע מרכזי. ניתן לגדלו על מספר גזעים. רצוי להימנע מגיזומים ומפעירת פצעים גדולים, גיזום מסיבי מקטין את סיכויי העץ לשרוד ולהאריך שנים. כשהעץ נחלש כתוצאה מעקה כלשהי, מתחילים לתקוף אותו מזיקי קליפה, גזע (קפנודיס) ופטריות. ללא טיפול יתחיל שבר ענפים, וגזע העץ ירקב לאיטו עד לשבירה. בשל חיוניותו הגדולה של העץ, ניתן לראות במספר מקומות עצים שתש כוחם, והם ממשיכים לגדול כשגזעם מוטל על הקרקע. קיימים בארץ פרטים שגילם חמישים ויותר, הנראים במצב טוב והם בעלי צימוח חיוני. עצים אלו מצויים בעיקר באזורי הנגב הצפוני והמערבי. בפארק גולדה קיים עץ פלפלון, הגדל בסמוך לבאר עתיקה, וגילו כשישים שנה. אם כן, עץ זה נאה וחבל לוותר על נוכחותו בגנים. הוא מתאים לשתילה בשולי גנים גדולים בשילוב צמחים נוספים, עץ חלוץ.

סיסם הודי – Dalbergia sissoo משפחה: הפרפרניים מוצא: הודו עץ נשיר מותנה, בבגרותו יכול להגיע לגובה של כ-20 מ' ולרוחב של 10-12 מ'. נופו אוורירי, סגלגל. העלים מנוצים לחמישה עלעלים מסורגים, דמויי ביצה הפוכה, ומחודדים בראשם. צבעם ירוק כהה בחלקם העליון, וירוק בהיר בצדם התחתון. הפריחה במכבדים בחיקי העלים, צבעה ירקרק, ולעתים צהבהב-לבן, אינה משמעותית מבחינה גננית. הסיסם ההודי נשתל בארץ לראשונה לפני כשבעים שנה, ולאחר כמה שנים של מעקב אחר העץ הלכה הפצתו וגדלה במהירות רבה. בשנות החמישים והשישים היו פזורים בכל רחבי הארץ אלפים רבים של עצים. הסיסם הוכיח כושר הסתגלות ועמידות לתנאים שונים: מגוון קרקעות רחב: חוליות, כבדות ואף אדמות גירניות; עמידות לתנאי אקלים שונים: קור, חום, מיעוט משקעים ורוחות חזקות. ככל שחלף הזמן סר חנו של העץ, וזאת בשל מספר גורמים: התנוונויות של עצים ללא סיבה הנראית לעין, התייבשות של ענפים וצניחתם מהעץ, כשהם מהווים סכנה לסביבתם, תמותה של עצים לאחר מספר שנים מועט. לאחר כריתת העץ או פגיעה בשורשים, העץ מצמיח נצרים רבים באזור בית השורשים.

למרות כל המגבלות המובאות לעיל, אנו פוגשים בגינות וברחובות עצי סיסם הודי חיוניים, בריאים וללא מזיקים, ומדובר בעצים בני למעלה מחמישים שנה. עדות לכושר השיקום ולחוזקו של העץ אנו מוצאים ברחובות הערים בארץ. העצים ניטעו כעצי רחוב, ובשל גובהם הגיעו לקווי החשמל, וכנהוג בארצנו, עץ המעז להרים ראשו ולנהוג כעץ – מיד מגיעים הכורתים ומקפדים ראשו, ואף יותר מכך. ישנם עצים, שמזה עשרות שנים עוברים גירדומים חזקים, ועדיין שורדים, מלבלבים ומטילים צלם על העוברים והשבים ברחובות הערים, אף על פי שזה הוא צל נלעג לעומת יכולתם האמיתית של העצים. הסיסם ההודי מתאים כעץ לגנים גדולים, לשדרות גדולות, לחורשות ולפארקים. מראהו הרענן, צלו האוורירי ואוושת הרוח בעלים – מזכירים עצי צפצפה ומקווי מים ומקנים תחושת רוגע ושלווה. השקיה של עצים בוגרים בשנים שחונות הנה חיונית לבריאותו של העץ, ואכן, עצים אשר גדלו במדשאות או ליד גינות מושקות הוכיחו עמידות רבה יותר ואריכות ימים. קיימים היום זנים מורכבים במשתלות, אשר להם מופע אחיד יותר ופחות פירות יבשים, המקנים לעץ מראה יבש.

ברוסונטיית הנייר (תות הנייר) – Broussonetia papyrifera  מוצא: סין ויפן משפחה: תותיים עץ נשיר, גובה: 4-8 מ', רוחב: 4-6 מ', העלים לבידים שעירים בצבע אפור ירוק, בעלי אונות ארוכות, לעתים רק בצד אחד של הטרף, גודלם: 10-20 ס"מ. הענפים מכילים מוהל חלבי. העצה רכה ושבירה מעט. בארץ מוצאו משמש לתעשיית הנייר, המופק מקליפת הגזע הפנימית. גיזום הכוונה והסרת ענפים בחובו של העץ יאפשרו התפתחות טובה יותר. נשתל בארץ לפני כחמישים שנה, חלק מן העצים עדיין שורדים ונראים במצב טוב, חלקם גילו רגישות רבה לקרקעות גיר ולקרקעות מלוחות והחלו מתנוונים. מתאים לקרקעות עמוקות ומנוקזות. השקיית עזר בקיץ תטיב עימו. העץ מיצר ספיח חיוני, הניתן לשליטה, ולעתים אף מצמיח נצרים. עץ קטן-בינוני מתאים לשתילה בנישות מתאימות בגנים גדולים.

באדיבות הארגון לגננות ונוף הקלק לכניסה לאתר