רכשתי לאחרונה דירה בביניין בן 4 קומות ץעל קיר הביניין החיצוני הותקן בזמנו צינור 2 צול שממנו היו מחוברים לכל דירה צינורות ניקוז של מי קולחין לביוב המרכזי.
כל הדירות למעט הדירה בקומה העליונה התנתקו מצינור זה והתקינו -כל דירה בנפרד -צינור ניקוז לעבר הביוב.
כאמור הדירה בקומה העליונה נותרה עם צינור זה
ברם צינור זה נוזל בגלל מספר חורים שנוצרו בו ומי קולחין מותזים על הקיר החיצוני של כל שאר שלוש הדירות-לא סימפטי.
הצינור עצמו לא סתום .
טענת הדייר מהקומה הרביעית שמדובר בצינור משותף
האם עלות התיקון צריכלה לחולכל כל הדירות שאינן עושות בו שימוש או רק על הדירה בקומה הרביעית
תודה
הוא גם נשאר משותף כי ייעודו היה לשרת יותר מדירה אחת וכך הוא נשאר. העובדה שחלק מבעלי הדירות בחרו לא להשתמש בו אינה הופכת אותו לרכוש פרטי.
והדבר היה ידוע לכולם עוד מזמן בניית הבניין.
כך הם צינורות הברזל, שמחלידים, ויש להחליפם.
רוב בעלי הדירות גם עשו זאת, והחליפו את הצנרת של דירתם בחדשה, ובכך התאימו את הפתרון הטכני הקודם בפתרון המקובל היום.
אף אחד לא התחייב שצינור יחזיק מעמד לנצח, ושתהיה חובה לתקנו לעולמי עד.
מי שמתעקש להישאר עם הצינור הישן שעבר זמנו, שישא לבדו בעלות תיקונו.
אתה מביא את דבריו של עו´ד שחל מלפני 4 שנים, וגם שם יש מילת הסתייגות "עדיין".
ציטוט דבריו של עו"ד הא.ת.ד. ולאחר מכן הסכמה עקרונית של עו"ד שחל.
המקור אמנם עוד יותר ישן, אך העיקרון הרשום שם אינו מה המצב התרבותי הנוכחי אלא מה שהיה בעת גמר הבניין, דבר הנובע ישירות מחוק המקרקעין.
זה מופיע בסעיף 58 לחוק המקרקעין.
אם בחרו בעלי הדירות להחליף את הצינור שהחליד בצינורות פרטיים לכל דירה בנפרד, מהווה הדבר שמירת המצב כפי שהיה בעת גמר הבניה, ואין חובה ש-"השמירה" תהיה זהה לטכנולוגיה שהיתה בעת גמר הבניה.
ולעניין האנטנה, ראה הצעת החוק, ודברי ההסבר בסופה:
אם בעלי הדירות מבקשים להחליף את הצינור המשותף הישן בצינורות לכל דירה ודירה, אז לכל הפחות עליהם לממן את ההחלפה גם לאותו בעל דירה, ועל הועד יהיה לתחזק צינור זה.
כל בעלי הדירות שהחליפו בעבר לצינור חדש, מימנו זאת בעצמם ומכיסם, ו-"אותו בעל דירה" לא השתתף במימון אף לא של אחד מהם.
מדוע ש-"אותו בעל הדירה" יזכה הוא לבד להשתתפות שאר בעלי הדירות, שעה שהוא לא השתתף במימון החלפת שאר הצינורות?
אבל בכל מקרה זו לא הייתה הנקודה העיקרית שהעלתי.
צנרת הניקוז הפנים דירתית מחלידה אף מהר יותר (צנרת אופקית), לעומת צינור הניקוז המשותף (האנכי).
מניסיון אישי, כאשר משפצים את הצנרת הפנים דירתית (מחליפים לפלסטיק) יש בעיית התחברות בין הפלסטיק לצינור מברזל האנכי. ולכן, בלית ברירה, ממשיכים את צנרת הפלסטיק עד למטה.
כמו כן, לא ניתן לתקן את הצינור האנכי מברזל הקיים, כאשר הוא מגיע למצב שבכמה מקומות נוצרים בו חורים מחלודה. ולכן אפשר רק להחליפו.
כיוון שבתוך הדירה העליונה חייבים להחליף את צנרת הניקוז לפלסטיק, ממילא צריך גם צינור פלסטיק אנכי חדש עבורה.
זו מסקנה הגיונית, לאור העובדה שכל שאר בעלי הדירות כבר נאלצו להחליף את צנרת הניקוז הדירתית.
המסקנה מכל האמור לעיל, שבפועל, ההתנתקות של הדירה העליונה מצינור הברזל היא כורח המציאות, גם אם היא לא "ביקשה" זאת.
שהרי גם אם יוחלף הצינור האנכי מברזל לפלסטיק, לא ניתן לחברו לדירה העליונה – שבה הצנרת הפנימית מברזל.