פתיחת עסק זעיר בבית

כיום ישנם יותר ויותר אנשים שבוחרים לנהל את עיסקם מהבית. זה נוח, זה זול בהרבה משכירת משרד, נסיעה אליו ובחזרה ובילוי בפקקים ובמציאת חניה, ובעידן האימייל והאינטרנט כמעט אין כל בעיה לנהל משרד מהבית. לעניין זה השלכות שונות וחשובות ובין היתר לעניין הרישום כעסק ביתי ולעניין מערך ההוצאות, במיוחד לאור העובדה שלעבוד מהבית ולנהל עסק בתוך הבית פירושו ברוב המקרים להיות עצמאי.

1. רישיון לניהול עסק ביתי: על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968, כל עסק המוגדר כטעון רישוי בצו רישוי עסקים חייב ברישיון לפתיחתו ולניהולו. רישיון לניהול עסק הינו האישור הניתן ע"י הרשות המקומית לבעלים של העסק הנדון, לפתיחתו ולניהולו בהתאם לתנאים, חוקים ותקנות, הקיימים מכח חוק רישוי עסקים, התקנות והצוים הנלווים אליו. יש להדגיש שאי ביצוע הדרישות יגרור הוצאת סרוב למתן הרישיון ופתיחה בהליכים משפטיים.

למי נחוץ הרישיון? עסק מכל סוג שהוא – המוגדר בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה – 1995, לרבות כל התיקונים שנעשו בו מאז פרסומו, חייב ברישיון. פירוט מדויק ומלא של עסקים טעוני רישוי מופיע בצו רישוי עסקים. ניתן לעיין בו באגף רישוי עסקים (מומלץ להיעזר בהסבר של עובד מוסמך באגף רישוי עסקים ולא להסתפק בפרשנות עצמית לכתוב בצו). עסק טעון רישוי הפועל ללא רישיון צפוי לסגירה מינהלית מיידית, לתביעה משפטית, לקנסות כספיים כבדים ולהטלת עונשי מאסר. מחובת רישוי עסק פטורים משרדים שונים של מקצועות חופשיים כמו עורכי דין, רואי חשבון וכיו"ב.

כמו כן פטורים מרפאות לסוגיהם השונים, סטודיו להתעמלות, חדרי ישיבות, בתי ספר, גני ילדים, בתי תכנה וכו'. ישנם גם עסקים מתחום המסחר שאינם חייבים ברשיון לניהול עסק, כגון: מכירת צעצועים, מכירת חלקי חילוף חדשים לרכב, כלי בית, כלי כתיבה וכו'. מומלץ לבדוק באגף רישוי עסקים את החובה בדבר הצטיידות ברישיון עסק, לפני פתיחתו. לעתים יש הליך פורמלי של "קבלת מידע מוקדם" – משלמים אגרה מזערית ומקבלים מהרשות מסמך רשמי ומחייב בדבר הצורך ברשיון, התנאים לקבלתו ועוד מידע חשוב ורלבנטי, דבר שיכול לחסוך כסף וזמן.

יודגש כי עם זאת, ניהול עסק מכל סוג שהוא בדירת מגורים או בכל מקום אחר שלא יועד לכך ע"פ היתר הבנייה או התכנית התקפה, טעון בהוצאת היתר "לשימוש חורג" מאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה של הרשות המקומית. ניהול עסק הטעון שימוש חורג ללא היתר הנ"ל מהווה עבירה על חוק התכנון והבניה והעובר על כך צפוי להגשת תביעה משפטית, קנסות וצו פינוי. ככלל, עסקים זעירים שאינם "מורגשים" ואין בהם כדי לשנות את אופי הבית, לא יחייבו כל הליך רישוי או היתר. קוסמטיקאית שפועלת מדירתה במינון של מספר לקוחות בודד ליום אינה "מורגשת". זאת למול משפחתון פעיל שעלול להוציא שכנים משלוותם בשעות הבוקר והצהרים. אין כאן קו הפרדה ברור ויש גבול אפור. אבל זה כמעט בכל נושא, לא?

2. הוצאות: ככלל – מותר לנכות כל סוג הוצאה המשמשת לצורכי העסק ולשם השגת הכנסות העסק (סעיף 17 לפקודת מס הכנסה). לגבי הוצאה מעורבת (הוצאה אשר לא נועדה אך ורק לצורכי העסק ויש בה סממנים של שימוש פרטי או הוצאה פרטית) – נראה לכאורה כי קיימת בעיה בניכוייה לצורכי מס אולם, בית המשפט קבע באחד מפסקי הדין (עמ"ה 703/71 ) כי במידה וניתן לפצל את ההוצאה באופן ברור – יש להתיר את החלק העסקי לצורך מס. בעקבות פסק הדין נקבע על ידי מס הכנסה – "בעל עסק העובד בביתו יותרו לו הוצאות השייכות לחדר שבו מתנהל עסקו או משלח ידו, אם ניתן לזהות בבירור אילו הוצאות הוצאו בייצור הכנסתו בחדר זה".

לעומת זאת אם אין אפשרות לבצע את ההבחנה בין החלק העסקי לבין החלק הפרטי – לא יותר ניכוי ההוצאה כולה. לאור האמור לעיל הרי שניתן לנכות הוצאות לבעל עסק המנהל עסק מהבית ועובד מהבית – בלבד. לא ניתן לנכות הוצאות כאלה כאשר העבודה מהבית נלווית לעבודה במשרד או בכל מקום מחוץ לבית. כיצד מנכים את ההוצאות? – על פי החלק היחסי של השימוש בדירה לצורכי העסק כלומר, אם בדירת 4 חדרים, חדר אחד משמש את העסק – אזי ניתן לנכות 25% מההוצאות המשותפות לבית המגורים כגון – ארנונה , חשמל וכד'. לגבי דמי שכירות קיימת בעיה. אמנם כאמור לעיל , לכאורה ניתן לנכות את ההוצאה אבל קיימת מגבלה של חובת ניכוי במקור מתשלום דמי שכירות וחבות המקבל במס על דמי השכירות לצורכי עסק, בשעה שהם פטורים ממס כאשר הם מתקבלים בידי המשכיר עבור מגורים. אי לכך לא נראה כי ניתן ליישם את האמור לעיל על הוצאות שכירות של חדר המשמש לעסק בבית המגורים. ויודגש: מומלץ עד מאוד לקבל יעוץ מקדים של רו"ח בעניין הנדון.