פסקי דין נוגדים בעניין שימוש במעלית ע"י דייר שסרב

קראתי באתר הזה על שני פסקי דין סותרים שלא מסבירים אם בכלל יש כלל חוקי מעוגן בחוק לגבי מקרה שבו דייר בקומה א´ שלא היה מעוניין במעלית ולא השתתף בהוצאותיה, לאחר שהותקנה ברוב יחסי שאינו נמנה עליו, מחוייב בתשלום אחזקתה אך נמנע ממנו השימוש בה.

1. האם הוא זכאי או לא להשתמש בה אם הוא מחוייב לשלם בעבור אחזקתה?
2. האם הוא יכול לא לשלם את חלקו באחזקתה ולא להשתמש קרי להנות ממנה?

ועד הבית במקרה זה מתכוון לשים מנעולים ולתת מפתחות רק למי ששילם ולא לתת לאחרים שלא שילמו מפתח, ויחד עם זאת לחייבם בתשלום הוצאותיה.
האם ניתן לפנות בנדון למפקחת? האם לפנות בטרם הושלמה בניית המעלית או לאחר מכן? האם ניתן לפנות יחד כמה דיירים שלא שילמו על ההתקנה ומתנגדים למניעת השימוש בה למרות שהיא עוצרת בקומתם הם?

אודה על פסקי דין תקדימיים והאם הם מחייבים, או שכל שופט יכול לפסוק אחרת
(זאת לאור הסתירה במאמרו של אינג´ אברהם בן עזרא מהמאמרים באתר זה, בו המפקחת מת"א מירה אריאלי פסקה , בתיק משה וינרובר ומרים גוטמן נגד נציגות הבית המשותף ברחוב בלוך 19 תל אביב, שעל הדייר לשלם חלקו בהתקנה או לא להשתמש במעלית ופסק דין של המפקחת על המקרקעין בחיפה צ´ פיגנבוים , נציגות הבית המשותף נגד קמינר נעמי, בו נפסק ההיפך, שהוא ישתמש ולא ישלם על ההתקנה רק על האחזקה.)
תודה.

יש פסקי דין שונים, כיוון שהמקרים שונים.
יש להבדיל בין דייר שהסכים להקמת המעלית אך חזר בו מהסכמתו לשלם, לבין דייר שמלכתחילה התנגד להקמת המעלית, וגם לא השתתף בהוצאות הקמתה.

כידוע, חובתו של מי שהסכים להקמת המעלית להשתתף בהוצאות ההקמה (אלא אם כן דירתו בקומת קרקע). חובתו היא הן מחוק המקרקעין והן מחוק החוזים כאשר יש הסכם בין מקימי המעלית.

מי שמתנגד להקמה – פטור מתשלום, אבל יש לו זכות מלאה להשתמש בה.

כולם (המתנגדים והתומכים) זכאים להשתמש במעלית וגם כולם חייבים להשתתף בהוצאות תחזוקתה השוטפת.

אני לא ראיתי פסק דין אחד שבו חוייב אדם להשתתף בהוצאות ההתקנה אם הוא התנגד להקמה ולא הסכים לכך מרצונו. כל פסקי הדין שבהם חוייב דייר לשלם עבור ההקמה הם רק לגבי אותם דיירים הנמנים על 2/3 מבעלי הדירות שהסכימו להקמה.

לפיכך, לא ניתן לשים מנעולים שיש בהם כדי לשלול מבעל דירה כלשהו את השימוש במעלית. אם הוא הסכים להקמה – יש לתבוע את חלקו מכוח ההסכמה. אם התנגד – זכותו להשתמש וחובתו לשלם רק עבור התחזוקה השוטפת.

כל מי שיגיד לך אחרת, לא יכול להציג שום פסק דין שתומך בטיעון שלו.

פסק הדין שמבהיר זאת היטב, ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה:

על פניו נראה, כי הנ"ל חוייבה לשלם ואז להשתמש
אבל אולי לא הבנתי כשורה
לא מצאתי כל פס"ד תקדימי אחר פרט לזה התל אביבי של הדיירים ברחוב בלוך בו הפסידו הטוענים לזכות השימוש וחוייבו לשלם עבור ההתקנה או לא להשתמש בה

והחוק של המקרקעין- נדמה שכל שופט עדיין יכול לפרשו אחרת
יש מי שיטען שבעל כורחי אני נהנית מעליית ערך הדירה שלי למרות שבכל כורחי וחרף התנגדויות שהבעתי והגשתי לרשות המקומית בכל זאת היה רוב יחסי ולזאת לא התכחשתי
אבל לשלם מבלי להנות? נשמע לי נוגד כל זכויות הפרט שלי.
מבחינתי לא להשתמש וגם לא לשלם דמי אחזקה.
האם זה נשמע סביר?
האם עלי לתבוע מראש ולבזבז כספים או לחכות שיתבעו אותי ואז להתגונן?

על פניו נראה, כי הנ"ל חוייבה לשלם ואז להשתמש
אבל אולי לא הבנתי כשורה
לא מצאתי כל פס"ד תקדימי אחר פרט לזה התל אביבי של הדיירים ברחוב בלוך בו הפסידו הטוענים לזכות השימוש וחוייבו לשלם עבור ההתקנה או לא להשתמש בה

והחוק של המקרקעין- נדמה שכל שופט עדיין יכול לפרשו אחרת
יש מי שיטען שבעל כורחי אני נהנית מעליית ערך הדירה שלי למרות שבכל כורחי וחרף התנגדויות שהבעתי והגשתי לרשות המקומית בכל זאת היה רוב יחסי ולזאת לא התכחשתי
אבל לשלם מבלי להנות? נשמע לי נוגד כל זכויות הפרט שלי.
מבחינתי לא להשתמש וגם לא לשלם דמי אחזקה.
האם זה נשמע סביר?
האם עלי לתבוע מראש ולבזבז כספים או לחכות שיתבעו אותי ואז להתגונן?

בפסק הדין יש חיוב בתשלום. הסיבה לחיוב היא לא שהחוק קובע זאת, אלא שאותה גברת – הסכימה – לשלם עבור ההתקנה של המעלית. אם לא הייתה הגברת מסכימה מרצונה החופשי, בית המשפט לא היה מחייב אותה בתשלום.

ההיגיון שעומד מאחורי חוק המקרקעין – הוא פשוט.
מי שמתנגד להקמת המעלית, מתבסס על עקרון קנייני יסודי, והוא – שלא מבצעים בניה ברכוש המשותף שמוסיפה מתקן חדש לרכוש המשותף – ללא קבלת הסכמה כוללת של כלל בעלי הדירות ללא יוצא מן הכלל.
בא המחוקק ושינה את החוק, כך שלא יהיה עוד צורך בהסכמה כוללת, ואיפשר לבצע בניה בתוך הרכוש המשותף חרף התנגדותו של בעל דירה פלונית, אך לשם איזון האינטרסים, ניתנת לו מנגד זכות השימוש במעלית.
האם לדעתך יש כאן איזון צודק או לא, זו שאלה שהמחוקק קבע לגביה תשובה חיובית. (דעתך כנראה שונה).

הצעתך שאותו דייר יהיה פטור מתשלום עבור הוצאות תחזוקה שוטפות של המעלית כנגד ויתור מצידו עבור זכות השימוש, נתונה להסכמתו האישית של אותו דייר פלוני. אם לא הסכים, ישלם עבור התחזוקה השוטפת בלבד וישתמש במעלית כלבבו.
אם לעומת זאת הסכים, יהיה פטור מתשלום עבור התחזוקה וגם לא ישתמש במעלית.

ולשאלתך, האם לתבוע או אולי להתבע, עדיף ליטול עצה מעו"ד שמתמחה בנושא.

אני חוזר על דברי מתגובתי הראשונה, כל מי שטוען שבתי המשפט מחייבים דיירים שהתנגדו להקמה בתשלום עבור ההקמה לצורך קבלת זכות שימוש – טועים.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן לפני שנה, עשה סדר ושינה את הבלגן והבלבול שהיו בנושא בעבר. כל פסקי הדין שמחייבים דייר (שהתנגד להקמה) לצורך קבלת זכות שימוש או שניתנו לפני יותר משנה (לפני מתן פסק הדין של המחוזי) או שמדובר בדייר שהסכים להקמת המעלית – אך חזר בו, ועכשיו רוצה גם לא לשלם וגם כן להשתמש במעלית, ורק במקרה מיוחד כזה בית המשפט יחייב בתשלום – כטענתך.

אכן מדובר במקרה בו הדיירת התנגדה מלכתחילה ולאורך כך ההליך – והרוב היחסי החליט להקים.
אקווה כי הדבר אכן עומד במבחן בית המשפט ושפס"ד המחוזי מחייב כל מפקחת מקרקעין בכל מחוז לאותה התביעה בעתיד.

אגב, אם יש דיירים שחתמו בתום לב למעוניינים שפנו אליהם, אך לא חפצו במעלית ולא שילמו עבורה- האם כעת יפילו עליהם חובה לשלם אחזקה ולא יתנו להם מפתח?

ושפסה"ד החיפאי לא קבע שאפשר להשתמש במעלית בלי לשלם.
זו לא כוונת המחוקק, ולא כוונת ביהמ"ש, כי זה יוצר מצב שלא יעלה על הדעת.
למה שמישהו יסכים לשלם על הקמת מעלית אם הוא יוכל להשתמש בה חינם אין כסף שניה אחרי שהיא תוקם?
במצב כזה השכן הנכה מקומה 4 שלא יכול לעלות במדרגות יממן את כל המעלית לבדו, ושאר השכנים יחגגו ויעשו קופה.

קודם כל, המחוקק אכן הקל בדרישה אבל הוא לא קבע שיש לאזן את האינטרסים של מי שמתנגד.
יש עוד הרבה החלטות שיכולות להתקבל שלא פה אחד ולפגוע במי שהתנגד להן.
שנית, יכול להיות מצב שכל השכנים מסכימים להקמת המעלית, אך חלק אינם מעוניינים להשתתף בעלות ההקמה. מדוע אם כן יש צורך במקרה כזה לתת "איזון" לאלה שמתנגדים להשתתף, אם הם הסכימו לבניה ברכוש המשותף?

אם כי אדם לא צריך "להיענש" כי הסכים ממחווה של רצון טוב ולממן תיפעול ותחזוקת מעלית ולא לקבל זכות שימוש בה
ומאידך מאחר שהחוק הוריד את ה-100% ל-75% לא נשמע הגיוני שמי שהצנגד ייכפה עליו לשלם על תוסף לקיים ממנו אינו נהנה ובעבורו "נגסו" בחלקו היחסי מהרכוש המשותף.

כאמור- זה הגיון של אדם מצוי
איני בטוחה שאם נפנה לעו"ד לא נשמע שתי דיעות סותרות בנדון.

אשמח אם הנושא יקבל מענה ממנהל הפורום.