פנג שואי – כיצד משפיע מיקום החפצים על תת ההכרה

אמנות הפנג-שואי היא מסורת סינית בת אלפי שנים, המתמקדת ביצירת איזון בין האדם ובין סביבתו. הנחת היסוד של הפנג-שואי היא, כי להרמוניה ממין זה השפעה חיובית ישירה על איכות חיינו – בריאות, איזון נפשי, שגשוג כלכלי, שיפור יכולות. עיקרה: מיקומו של חפץ, או של בית, או של רהיט או וילון בבית, מדריך את התחושות הפנימיות שלנו. לעתים, כשמיקום נכון, הוא רגיע, ולעתים – מורט עצבים. מי שאינו מכיר את התורה, לא יידע מהי הסיבה לכך. למשל, אחד העקרונות קובע, כי אין להציב מיטה מול דלת, מאחר שהדלת היא פתח העלול להוות "מטרד" לנפש בעת שינה. מאותה סיבה, מומלץ לא למקם חלון פתוח מעל ראשו של הישן, או כל חפץ אחר. נסו להיזכר בתחושות העולות בכם בהגיעכם למקום לא מוכר. זו יכולה להיות דירה בשיכון לזוגות צעירים, בית מהודר ומתוכנן בקפידה, בית קפה או משרד נסיעות. במקומות מסוימים בוודאי חשתם נינוחים ורצויים. מקומות אחרים אולי העירו בכם אי שקט ורצון להסתלק משם מהר ככל האפשר. תחושות אלה הן הביטוי הרגשי של הפנג-שואי במקום. הפנג-שואי בוחן את האינטראקציה בין סביבות מגורים ועבודה ובין בני אדם, ושם בידינו כלים יעילים ליצירת סביבה מפרה ומשגשגת. אלפי שנות חקירה במשך אלפי שנים חקרו הסינים ותיעדו את השפעת הסביבה על חייהם וגורלם. הם האמינו שמקומות מסוימים יותר טובים, ממוזגים וקדושים יותר מאחרים, והבינו שזה תלוי בטיב מערכת היחסים בין מרכיבי הסביבה, חוקי הטבע ומעשי האדם: הגבעות, הנחלים, העצים, האקלים, הדרכים, הקירות, הדלתות, צורות הרהיטים, קערת המרק. הם הסיקו מכך, שאם יטפלו בסביבתם ויתקנו אותה, יצליחו לאזן בין הכוחות הפועלים עליה ובתוכה, וייצאו נשכרים. במהלך הזמן, התגבשו תצפיותיהם על הלכות הטבע והאדם לכלל מערכת של כללים ודימויים, העומדים בבסיס אמנות המיקום – הפנג-שואי. הבית – חלק מהטבע בלחיצת כפתור אנו יכולים היום להיות בכל מקום בעולם. הטלפון, הטלוויזיה, המחשב ורשתות התקשורת הופכים את הבית למקום עבודה יותר ויותר מקובל ואת העולם לכפר גלובלי. לטוב ולרע מיטשטשים הגבולות בין תרבויות ארצות ואנו נעשים ציידים נוודים של אינפורמציה. במצב כזה בו החוץ חודר פנימה, נעלמים גם הגבולות המסורתיים המגדירים את המרחב האישי, וקשה יותר וותר להזין את תחושת הבית היונית שלנו. לעומת המערב, הרואה בבית מבצר המגן ל יושביו מפני הסכנה האורבת בחוץ, במזרח תופסים את הבית כפינה שקטה, המשתלבת בהרמוניה עם הטבע והעולם שבחוץ. הגישה המזרחית לבית מתאימה יותר לחברה בת זמננו ואין זה מפתיע, אם כן, שהפנג-שואי תופס לו מקום של כבוד במערב בשל יכולתו המוכחת ליצור מרחב אישי ולשחזר תחושת בית המתאימה לנסיבות חיינו. לעומת המחשבה המערבית, שפעלה תמיד מתוך עמדה של שיעבוד הטבע לצורכי האדם, המחשבה המזרחית רואה את האדם והטבע כחלקים בלתי נפרדים של העולם. העולם נתפס כתופעה אחת שלמה, המאוכלסת באינסוף פרטים או איברים, כשכל פרט מתואם עם שאר הפרטים ותלוי בקיומם. זוהי למעשה תפיסה אורגנית של היקום, המתבססת על יחס בין השלם וחלקיו, בדומה ליחס בין הגוף החי לאיבריו. "מים ורוח" אמנות הפנג-שואי מתמקדת בהשגת ההרמוניה במישור האדריכלי. הרעיון: מיקום מבנים וחפצים במרחב ותכנון ועיצוב בתים תוך שמירה על איזון בין הטבע ובין האדם. העיקרון המנחה את הפנג-שואי הוא דיאלוג רציף בין האדם ובין הסביבה. לכן זוהי שיטה דינמית המתאימה את עצמה לזמן ולמקום. כדי להבדיל את הפנג-שואי המערבי מהפנג-שואי הסיני המסורתי, נהוג לכנותו במערב בשם "פנג-שווי אינטואטיבי", שכן חלק מן הכללים המסורתיים התאימו לסביבתם בזמנם, הוחלפו במערב בגישות עכשוויות של אקופסיכולוגיה מערבית. הפירוש המילולי של פנג-שואי הוא מים ורוח (אוויר), הלא הם היסודות שבלעדיהם לא יתקיימו חיים. שורשיו נעוצים בתפיסה הסינית הקדומה את היקום, כפי שהופיעו בטקסטים עתיקים (כמו ה"אי-צ`ינג" – ספר התמורות). במישור המעשי, רעיונות הפנג-שואי וכלליו התגלגלו במשך השנים מפה לאוזן ומאב לבנו, הגיעו ליפן, לטיבט, לסינגפור ולמלזיה וזכו לפרשנויות בהתאם רוח הזמן והמקום. הונג קונג היא דוגמה מצוינת למקום שבו מיושמת במלואה תפיסה הסינית המסורתית על בתי מגורים ועסקים בעזרת כללי הפנג-שואי, ויש זוקפים לזכותה את עושרו ושגשוגו של האי. בהונג קונג, השמירה על הכללים היא כה קפדנית, שאין פלא כי בעל עסק נתבע בערכאות משפטיות על שבנה בניין ש"פגע" בבניין הסמוך לו. הכתבה נלקחה מתוך מבוא לספר בשם זה שנכתב על ידי האדריכלית תרצה סמית-קיטל וד"ר דינה ראלט, 1998 הוצאת בבל