על מי חלה חובה להתייעץ לשם מתן צו הריסה מנהלי?

על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, סעיף 238 א', הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, בטרם מתן צו הריסה מנהלי למבנה בלתי חוקי, צריכה להתייעץ עם היועץ המשפטי או עם ראש הרשות המקומית (מועצה מקומית או עירייה), כלהלן: — אם הוועדה המקומית היא חופפת בהרכבה לרשות המקומית, ההתייעצות תהיה עם היועץ המשפטי. — אם הוועדה המקומית היא חולשת על מרחב תכנון מקומי של מספר ישובים, היא חייבת להתייעץ בטרם מתן צו הריסה מנהלי לבניין החורג – עם ראש הרשות המקומית אשר הבניין מצוי בתחומה.

מיהו אותו "ראש הרשות המקומית" שעמו חובה להתייעץ בטרם מתן צו ההריסה, במקרה של וועדה מקומית מרחבית? – ראש המועצה האזורית? – ראש הוועד המקומי שבו מצוי הבניין? שאלה זו עולה כאשר הבניין החורג מצוי בישוב המנוהל על ידי וועד מקומי, אך משתייך למועצה אזורית הכוללת אותו בתחומה. במקרה כזה, לא ברור למה התכוון המחוקק כאשר קבע כי חלה חובת התייעצות עם "ראש הרשות המקומית".

הנושא נדון בהרחבה בבית המשפט העליון ברשות ערעור פלילי 1782/03 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה משגב נגד יוסף וחוסני סועאד, שופטים: א' מצא, א' פרוקצ'יה, א' חיות, פסק דין מיום י"ח בטבת תשס"ה (30 לדצמבר 2004). הבעייתיות של השאלה היא בכך שחוק התכנון והבניה לא הגדיר כלל את מעמדו של "ועד מקומי", אף שישובים רבים מנוהלים על ידי וועד מקומי. החוק מתייחס אמנם במספר מקומות לוועד מקומי, אך לא מגדירו כרשות מקומית. לאחר דיון בחוק התכנון והבניה ובדיני הפרשנות, הגיע ביהמ"ש העליון לכלל דעה אחידה כדלקמן: "על פי סעיף 238 א' (ב) לחוק התכנון והבנייה, הוצאת צו הריסה מינהלי באיזור מרחב תכנון מקומי שמצויות בו יותר מרשות מקומית אחת, מותנה בהתייעצות ראש מוסד התכנון המרחבי עם ראש המועצה האזורית שבתחומה נמצא הבניין החורג, ולא עם ראש הועד המקומי של הישוב שבתחומו מצוי הבניין. מסקנה זו עולה מנוסחו המילולי של החוק.

היא מתבקשת מתכליתו, וממבנה הסמכויות והתפקידים של השלטון המקומי על רבדיו השונים. היא משרתת מטרה חשובה בהבטחת משקלו של הליך ההיוועצות, שערכו רב במתן ערובה לכך שאמצעי ההריסה המינהלי, בהיותו חריג ויוצא דופן, ייעשה באורח חוקי, ענייני, סביר ומאוזן, תוך הערכת מכלול השיקולים והנתונים הצריכים לעניין." נזכיר כי צו הריסה מנהלי הוא הליך המתבצע ללא מעורבות של בית המשפט, אלא באופן מיידי ובדרך כלל תוך כדי הבניה – בעיצומה, או סמוך לאחר גמר הבניה. דווקא בגלל מצב מיוחד זה, יש לדקדק בהתאמת ביצועו של צו זה לכל פרטי החוק והתקנות, ובמקרה דנן פירש ביהמ"ש העליון את מה שלא נהיר מקריאת החוק ככתבו.