בסעיף 7 לפסה"ד הנ"ל קובעת השופטת:
" … העובדה כשלעצמה, שהמערערים לא השתתפו בהתקנת המעלית, אינה גורעת מזכות השימוש שלהם בה, ומחובתם לשאת בהוצאות ההחזקה וההפעלה שלה (ראה ע"א (חי´) 1297/03 נציגות הבית המשותף נ´ קמינר, וכן מיגל דויטש, "קנין", חלק א´, בעמ´ 738-739).
יוצא, שהמפקח לא היה יכול לצאת מההנחה שהמערערים ויתרו על זכות השימוש במעלית, אפילו אם בעבר לא השתמשו בה. ללא הסכמה כזו, לא היה יסוד לקבוע שללא השתתפות של המערערים בהוצאות התקנת המעלית, לא תעמוד להם זכות שימוש במעלית."
הקישור לפסק הדין:
במאמרך הנושא את הכותרת: "פסיקה חדשה בנושא מעלית" והמסתמך על פסק דינה של כב´ השופטת שרה דותן, נאמר:
"השופטת קובעת ובצדק, כי הסדר התקנת המעלית שבחוק המקרקעין (הסדר משנת 1996) נועד לעודד ולהקל על התקנת מעליות ולהתגבר על מצב בו שכן בודד יכול לטרפד יוזמה לבניית מעלית. אך לא ניתן להסיק מכך, קובעת השופטת, שהמחוקק התכוון לאפשר לדיירים שסרבו לשלם בגין ההתקנה, להשתמש בה ללא תמורה."
האם יש צורך עכשיו לעדכן את המאמר ?
האם תוכלי בטובך להסביר למי שלשון המשפט
לא שגורה בפיו את מהות ההבדל בין
פסק הדין שציינת לבין פסיקות קודמות
לא כל כך הבנתי מה תקדימי בפסיקה החדשה.
ממש משפט אוו שניים אם אפשר.
תודה
שלמה
פס"ד מעניין זה דווקא מדגיש את העקרונות הקיימים ולא משנה אותם.
כדאי לכולם לשים לב כמה חשוב הוא ההסכם/התקנון בענין התקנת מעלית, בעיקר מעלית מפתח.
במקרה מיוחד זה קובע בית המשפט שלא היה הסכם לפיו מי שלו שילם עבור התקנת במעלית ויתר על זכות השימוש בה.
במילים אחרות – בית המשפט קובע כי במקרה ספציפי זה לא סוכם על מעלית מפתח או על הגבלת שימוש. במקרה זה קובע ביהמ"ש היה אמנם דייר/ים שלא השתתפו בעלות הקמת המעלית אבל לא נקעב מעולם שזה ימנע מהם שימוש.
הלכה היא שהסכמת הצדדדים היא ראשונה והיא הקובעת אלא אם החוק הוא קוגנטי – ובענין מעלית ההסדר הוא דיספוזיטיבי, כלומר: הסעיף מתווה דרך אבל אינו כופה הסדר ומאפשר לצדדים להגיע לסיכום משלהם (ניתן יהיה לתקוף הסכם בין הצדדים רק בנסיבות חריגות וצרות כגון אם הוא מקפח).
בד"כ המצב הוא אחר: התקנון המיוחד בענין הקמת המעלית קובע במפורש כי מי שלא שילם עבור ההתקנה אינו יכול להשתמש בה. כך לרוב מסכמים דיירים.
בעבר נקבע וזו ההלכה כי לא ניתן למנוע שימוש עתידי של דייר במעלית אם יתחרט ובמועד מאוחר ירצה לעשות שימוש במעלית – אבל אז יאלץ לשלם את חלקו בהתקנה.
כאן כאמור המקרה אחר: לא סוכם שמי שלא שילם לא משתמש.
השופטת אור פסקה עכשיו, שעל פי החוק מי שלא שילם עבור התקנת המעלית החדשה – כן יהיה רשאי להשתמש בה.
כדאי לא להוביל לכיוון לא נכון זה כדי לא להטעות.
כאמור מה שנפסק הוא שבמקרה המסויים ההוא לא היה הסכם לפיו מי שלא שילם עבור התקנת המעלית מנוע מלעשות בה שימוש. אם היה הסכם כזה הוא לא היה רשאי לעשות שימוש במעלית אלא אם ישלם את חלקו.
ההלכה לא שונתה.
במקרים מיוחדים, שבהם המתנגדים למעלית החדשה הסכימו לוותר על זכות השימוש שמוקנית להם, מרצונם החופשי, או אז יהיו הם מנועים מכוח הויתור המוסכם מלהשתמש במעלית.
על פי פסק דינה של כב´ השופטת שרה דותן מי שלא שילם עבור התקנת המעלית החדשה לא זכאי להשתמש בה על פי הקבוע בחוק, ולכן אין שום צורך בהסכם שישלול ממנו את זכות השימוש (שממילא אין לו על פי חוק).
פסק דינה החדש של כב´ השופטת אור קובע את ההיפך, דהיינו, על פי החוק בלבד יש למי שלא השתתף בתשלום התקנת המעלית זכות שימוש בה כמו כולם, ורק הסכם מפורש שבו ויתר על זכותו זו, ימנע ממנו את השימוש.
האם דעתך שונה ?
ראשית פסה"ד של גב´ אור אינו מחדש דבר.
תסכימי איתי שהוא פשוט נע סביב הפן החוזי בלבד.
הרי מאז ומתמיד ידענו כולנו שתחילת הדרך היא התחקות אחר כוונות ורצונות הצדדים – גם בהסכם מעלית ולמעשה בכל הסכם (למעט כמובן בנושא שמוסדר קוגנטית בחוק כגון פיצויי פיטורין וכד´ שאז לא חוקי להסכים בניגוד להסדר שבחוק) –
במקרה המדובר לא הוגבל בהסכם שימוש במעלית לדייר שלא שילם עבור התקנה.
הסכם כזה למרות שהוא די חריג הוא בוודאי חוקי ואין בו כדי ללמד אותנו משהו חדש או דרמטי.
מה שכן לומדים הוא דבר אלמנטרי: כאשר רוצים להגביל את השימוש במעלית רק למי ששילם עבור התקנתה (מעלית מפתח) צריך לכתוב זאת בהסכם. זה אלמנטרי.
לגבי הנושאים האחרים: בעבר היה ויכוח האם זכאי דייר להתחרט ובמועד מאוחר לשנות דעתו ולקבל שימוש במעלית.
זה הוכרע: קבעו שאין לשלול ממנו את הדבר אך בכפוף לתשלום חלקו.
אם לא היה נקבע כך כל ההסדר בענין התקנת מעלית היה קורס והיו מנצלים אותו לרעה. דיירים היו מסרבים להשתתף בהתקנה ואח"כ כשיש מעלית היו מתחרטים.
זה לא שונה בעקבות פסה"ד של אור.
ומלה אחרונה:
לא אור ולא שרה דותן הם תקדים מחייב. גם לא המפקחים.
למיטב ידיעתי טרם עלה לעליון הנושא הספציפי הזה.
כאשר אני מופיע אצל מפקחים ומפקחות בנושא זה (לרבות לאחרונה בחיפה, ברחובות, בנתניה) הדעה הרווחת היא זו שציינתי למעלה. העקרון של שימוש כנגד תשלום מאוחר.
