ולהלן שאלתי-
אני בועד הבית בבניין של כ-4 שנים. מספר מדיירי הביניין רוצים להעלות להצבעה את חסימתו בגדר של המעבר מחנייה של חלק מדיירי הביניין אל הכניסה ללובי והכשרתה של הכניסה האחורית לצורך הכניסה ללובי. כאמור השינוי ישפיע רק על כמחצית מדיירי הביניין (אשר יאלצו להכנס מהכניסה הצדדית האחורית לביניין במקום מהדלת הראשית ללובי בבואם עם מכוניות).
היות והכניסה הצדדית חשוכה יבוצעו מספר שינויים עקב כך:
א.התקנת אינטרקום בכניסה החדשה.
ב.התקנת דלת חדשה,מכיון שמעתה מחצית מהשכנים יכנסו דרך אותה דלת.
העלות כ-5000 ש"ח.
החסימה היא לצורך מניעת מעבר של עוברי אורח שאינם קשורים לבניין ומניעת "טיילת" לדיירי השכונה ולמעשה לחלק מהדיירים (במיוחד לאלו הגרים בקומות התחתונות)-שיפור באיכות החיים.
הדיירים המתנגדים טוענים כי עצם חסימת המעבר תגביל אותם בחיי היומיום (העברת רהיטים שאינם עוברים דרך דלת כניסה צדדית וצרה, התנהלות שונה ומסורבלת ללקיחת דואר, הורדת אשפה וכו´).
שאלותיי הם- מהו הרוב הנדרש להעברת הצעה מסוג כזה?
האם העובדה שהשינוי פוגע באיכות החיים של מחצית מהמשפחות ולא כולן יכולה לגרור מצב בו רק קולם של המשפחות "הנפגעות" ישוכלל?
האם עצם חסימת המעבר הנה פגיעה בזכות ממשית (אני מצטטת מהאתר של האגודה לתרבות הדיור- "ההחלטות שאותן יכולה האסיפה הכללית לקבל ברוב דעות, למרות התנגדותם של חלק מהדיירים: אלה הן, בדרך כלל, החלטות שאינן משנות זכויות ממשיות של בעלי הדירות, אלא נוגעות לניהולו של הרכוש המשותף"…."החלטה אשר שוללת מבעלי הדירות שירות מן השרותים שהם רשאים לסמוך עליהם, שעה שרכשו את דירתם באותו בית משותף, היא החלטה המשנה את זכויותיהם של בעלי הדירה, ואין לה תוקף ללא הסכמתם".
אודה מאד על תשובתך המפורטת היות והנושא חשוב לנו מאד ועומד על הפרק בימים אלו.
תודה מראש!!
לגופו של עניין:
ראשית לחלק הקל של השאלה – אין מצב בו יש דיירים ללא זכות הצבעה, שקולם אינו נספר, כי הם נפגעים פחות.
שנית – הבעיה היא איך מקטלגים את השאלה שעומדת במחלוקת – אם מדובר בשלילת זכות או בפגיעה בזכות שיש לדייר כלשהו או לקבוצת דיירים ברכוש משותף (כגון שלילת זכות מעבר) הרי שאין אפשרות לבצעה ללא הסכמת כל הדיירים ללא יוצא מהכלל. לעומת זאת אם מרכז הכובד של העניין הוא למעשה שינוי מיקום של כניסה מסויימת ללובי כדי למנוע טיילת של עוברי אורח שמנצלים מעבר נוח דרך בית משותף, ניתן לטעון לכאורה שדי ברוב באסיפה כדי להעביר זאת.
אני נוטה – למרות שכמובן איני יכול לקבוע נחרצות מבלי לראות את המצב לאשורו ואת מלוא הפרטים הנוגעים אליו – לעמדה הראשונה. נראה לי יותר שיש כאן עבודה די מהותית ברכוש משותף (שאינה בגדר תחזוקה) והמשנה במידה מסויימת זכויות ולכן אין מנוס מלקבל פתרון המוסכם על הכל או לזנוח את הרעיון.
