הטרדה מאיימת – Stalking
בסיום רשימה זו נרחיב בנושא סכסוכי שכנים, אבל נתחיל כמובן בהסבר כללי. מקדמת דנא התמודדה האנושות עם הטרדה מאיימת, Stalkin, לרוב במישור החברתי. ד"ר אורית קמיר הגדירה Stalkin באופן יפה וציורי כ"עבירה של היאחזות באדם אחר, היאחזות הגורמת לשני להרגיש כלוא, להרגיש שהכל סוגר עליו ושאין לו לאן לברוח".
העידן המודרני, בו התפשטה התופעה לבלי היכר בשל תמורות טכנולוגיות שחלו בו, הציב בפני החברה אתגרים מורכבים בכל הקשור להתמודדות עם התופעה ומיגורה, באשר אין החברה המערבית מוכנה לקבל עוד כבעבר פגיעות בחירויות פרט בסיסיות. חירויות הפרט, שלא כבעבר, "קודשו" ע"י החברה המערבית ומשכך, חברה זו נדרשת, בין היתר, להתמודד עם התופעה דלעיל, גם במישור המשפטי ולא רק במישור החברתי. כמו כן לענין זה לא מספיק טיפול בהיבט פלילי צר ולכן הורחב הטיפול המשפטי גם על פני חוקים שמעבר לחוק העונשין.
לשון החוק הנוגע להטרדה מאיימת
החוק למניעת הטרדה מאיימת [להלן: "החוק"] הינו חוק חדש יחסית (2001) והוא מהווה נדבך חשוב במערך החקיקה, שתכליתו מניעה ועצירת ההתנהגות האלימה בחברה הישראלית. במערך זה ניתן למנות את העקרונות והיסודות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התשנ"ב – 1992, בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א – 1981, בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965, בחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991 ובחוק העונשין התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"].
מהי "הטרדה מאיימת"?
בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר כי "המושג 'הטרדה מאיימת' או מקורו בשפה האנגלית Stalkin מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדה ואיומים מסוגים שונים הפוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו, או בגופו של כל אדם, ועל פי נסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים כל אחד בפני עצמו עבירה פלילית.עם זאת גם הטרדה ואיומים מרומזים משתמעים בעקיפין שאינם עולים כדי עבירה פלילית עלולים ליצור כמכלול הטרדה מאיימת". לשון אחר: חוק זה שונה במהותו מסעיף 192 לחוק העונשין, המתייחס לאיומים, באשר תחולתו אינה אך במישור הפלילי. גם הטרדות ואיומים מרומזים, משתמעים או עקיפים, שחלקם אינו עולה לכדי עבירה פלילית, יוצרים לא אחת כמכלול, הטרדה מאיימת. זאת ועוד.
החוק אינו מחייב הגדרת התנהגות מסויימת וזאת על מנת שתחולתו תהיה רחבה ולא מצמצמת. כך גם חוק הטרדה מאיימת אינו מוגבל למקרים של הטרדת נשים ע"י גברים. גם אם זה מקורו, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, הוא נועד להגן ולמנוע הטרדתו של כל אדם. בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר מפורשות, כי מטרת החוק הינה, כי במקרים של הטרדה מאיימת, ינתנו צווים והגנה "בלא הגבלתם של הצווים לתחום היחסים שבתוך המשפחה" ואף צוין מפורשות, כי צווים שיינתנו לפי חוק זה אינם גורעים או באים במקום צווים הניתנים מכח החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991".
מטרת החוק, כקבוע בסעיף 1 בו, הינה: "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו". הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות בהן יש בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו (המדובר במבחן אובייקטיבי). הטרדה מאיימת מוגדרת בסעיף 2 לחוק ויכול שתתבצע בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועות אדם או מעשיו, בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת, בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו, ביצירת קשר עמו בע"פ, בכתב או בכל אמצעי אחר, בפגיעה ברכוש אדם, בשמו הטוב או בחופש התנועה שלו. יש להגדרה זו קווי דמיון וחפיפה עם פגיעה בפרטיות כהגדרתה בחוק להגת הפרטיות, אך מה שיותר חשוב אינו ההגדרה אלא הכלים שמספק חוק זה בנוסף לדברי החקיקה האחרים.
צו למניעת נטרדה מאיימת
החוק אינו מבחין אם המעשים הנ"ל התבצעו כלפי האדם עצמו או כלפי אדם אחר שקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין. לפי חוק זה, אם אדם ביצע הטרדה, או נקט איומים כלפי מאן דהוא בעבר (זה היסוד הראשון שבכללו המעשה שנעשה בעבר), ובנוסף לכך לאור הנסיבות ישנו בסיס סביר להניח כי אותו אדם יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם (היסוד השני שהינו פרוספקטיבי), הרי שאז, בהתקיים שני היסודות הללו במצטבר, רשאי ביהמ"ש ליתן סעד בדמות צו למניעת הטרדה מאיימת. הרשאים ע"פ החוק לבקש סעד זה הינם: הנפגע עצמו או אדם מטעמו של הנפגע, היועמ"ש או נציגו, תובע משטרתי או פקיד סעד שהתמנה ע"פ חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960.
בכלל מתן הסעד, רשאי ביהמ"ש להורות בצו הנ"ל לאדם שנקט בהטרדה מאיימת להימנע מהמעשים המהווים את ההטרדה המאיימת. במסגרת זו מוסמך ביהמ"ש לפעול בדומה לסמכויות הנתונות לו במתן צווי הגנה ומניעה מכח החוק למניעת אלימות במשפחה ובכלל זה לדרוש ערובה להתנהגות טובה, להורות על הפקדת נשקו של אותו אדם וכיו"ב. צו למניעת הטרדה מאיימת אינו עונש והוא ניתן בהליך שאין בו הרשעה או זיכוי. הצו הוא חשוב, אפילו אם לכאורה נראה כי אינו אלא אזהרה גרידא, שכן אם הצו מופר ניתן יהיה לנקוט נגד המפר בצעדים נחושים יותר, עד כדי מאסר.
חוק זה נחקק כעשור לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב – 1992 ולכן ראוי כי ביהמ"ש השלום (לרבות ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני לענין נפגע שהוא בן משפחתו של הפוגע ולרבות ביהמ"ש לנוער לענין פוגע או נפגע שהוא קטין ושביהמ"ש לנוער דן בענינו לפי חוק הנוער טיפול והשגחה), אשר לו סמכות הפעלת החוק, יפעיל סמכותו באופן מושכל אשר לא יצר את חירויות הפרט יתר על המידה ובד בבד עם כך, יאפשר לאכוף את החוק וליישמו בפסיקותיו בהתאם למטרתו דלעיל. על מנת שהפגיעה בחירויות הפרט של הנחשד בהטרדה לא תעלה על הנדרש, קבע החוק איזונים שונים, מהותיים ופרוצדוראליים, שמטרתם למנוע את אותה הטרדה מאיימת, בד בבד עם הצרת חירויות הפרט באופן שקול ומדוד. כך נקבע כי תוקפו של הצו למניעת הטרדה מאיימת לא יעלה על שישה חודשים, אך ביהמ"ש רשאי להאריכו לתקופות נוספות ובלבד שהתקופה הכללית לא תעלה על שנה ורק מנימוקים מיוחדים שירשמו בהחלטת ביהמ"ש, רשאי הוא להאריך התקופה של הצו, בפעם אחת או יותר, עד לתקופה מקסימלית של שנתיים. באופן דומה, סדרי הדין מאפשרים לביהמ"ש לתת צו זה במעמד צד אחד אם סבר ביהמ"ש כי הדבר דרוש לשם הגנה מיידית על שלומו של הנפגע מאותה הטרדה מאיימת או אם המטריד הוזמן כדין ולא התייצב לדיון. אם אכן ניתן הצו במעמד צד אחד, אזי יתקיים דיון בביהמ"ש במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו. בדיון נתונה לביהמ"ש הסמכות להורות על הארכת, ביטול או שינוי הצו, וזאת אף אם מי שמחוייב בצו לא התייצב לדיון.
כמו כן, לביהמ"ש הסמכות לפסוק צו הוצאות לטובת המדינה ולטובת הצד שנפגע בשיעור שימצא לנכון וכן לפסוק פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה למתן הצו, אם וכאשר יסתבר כי הבקשה שהוגשה הייתה קנטרנית, קרי: משוללת יסוד וללא בסיס. לא זו אף זו. גם לפוגע עומדות זכויות כדוגמת חופש הביטוי ונדרש איזון בין הזכויות של הפוגע לנפגע. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בצו מניעה, שאז יש לבדוק גם את המבחנים הכלליים החלים על צווי מניעה ובכללם: תום ליבו של המבקש, מאזן הנוחות, קיומה של עילת תביעה וראיות לכאורה. הפרת הצו מקימה עילה להגשת תלונה במשטרה שבעקבותיה ניתן לזו האחרונה הזכות לעצור את המפר. במידה והנפגע עצמו או אדם אחר הקרוב לו, אינו עומד על קיומו או על הפעלת הוראות החוק, אין הדבר יכול לשמש את מפר הצו כהגנה אם לא יקיים את תוכנו.
סכסוכי שכנים והחוק למניעת הטרדה מאיימת
החוק מתאים מאוד לסכסוכי שכנים, אשר לא פעם חוק העונשין "גדול עליהם" ולא יעיל לטיפול בהם. כך למשל מקרה שבו אין אלימות ממש אבל יש בו פרובוקציה: אחד מפיסקי הדין בנושא מתאר התנהגות נמשכת של "התקרבות קרבה גופנית לנתבע מבלי לומר מילה". במקרה אחר דובר על יצירת קשר חוזרת ונישנית, שנועדה להפחדה קלה והתגרות. אציג להלן מקרה "קלסי" וטרי מהפסיקה: בש"א 06/ 1589 – המבקשת שכנה של המשיבים כעשר שנים בבית משותף בעפולה, הגישה נגדם בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.
טענתה היא, שמזה זמן רב מטרידים אותה המשיבים בכך שהם מתעמרים בה ופוגעים בפרטיותה, בחירותה, ובשלוות חייה. נוקטים כלפיה באיומים, פוגעים ברכושה, בשמה הטוב ובחופש הפעולה שלה. המשיבים טוענים כי הבקשה שהוגשה נגדם הינה קנטרנית וטרדנית, שכל מטרתה להקדים תרופה למכה ו"לאזן" את המצב המשפטי בעקבות העובדה שהמשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בגין הטרדה, לשון הרע ותקיפה.
השופט שמע את שני הצדדים, ראה תמונות, שמע עדים והתרשם יותר לחיוב מעדותה של המבקשת ושל בן זוגה. המבקשת באה לקראת המשיבים לאור המגבלות הרפואיות ואפשרה להם לבנות חניה לרכב בצד הרחוק מדירתם של המשיבים והקרוב יותר לדירתה שלה. היא חתמה על הסכמה לבניית החניה יחד עם שאר הדיירים בבניין, אלא שלמרות ההבנה שגילתה המבקשת כלפיהם, היא לא זכתה ליחס דומה מצידם כלפיה. בשלבים מסוימים הם לא אפשרו לה להיכנס דרך החניה לדירתה וסגרו את המקום באמצעות שער כניסה. בעקבות כך נוצר הסכסוך. אז החלה גם מסכת של התנכלויות מצד המשיבים כלפי המבקשת. למשל המשיבים צילמו את בן זוגה של המבקשת מספר פעמים כשהוא נכנס או יוצא מדירתה. בנוסף לכך, היו שני טלפונים מאיימים. פעם אחרת היה מכתב מלא קללות בכניסה לבית. פעם אחרת היו צעקות ואח"כ עלבונות. סיכומו של דבר, בית המשפט שוכנע שהמשיבים מטרידים את המבקשת ומפריעים לה לנהל את חייה. לפיכך, ניתן נגדם צו האוסר עליהם מלפנות למבקשת ומלהטרידה בכל דרך שהיא ובכל מקום. כמו כן, נאסר על המשיבים לנעול את השער המוביל לדירתה של המבקשת ולהימנע מכל פעולה שתפריע למבקשת להיכנס לדירתה דרך השער והשביל המוביל לדירתה. תוקף הצו הינו ל – 6 חודשים. המשיבים גם חוייבו בהוצאות בסך 250 ש"ח.
