סופיות הדיון

בתיקי ליקויי בנייה יש סוגי ליקויים בדירות, אשר על אף תיקונם, עלולים להתגלות מחדש – בעיקר בשל היות התיקון ניסיוני או חלקי, שכל מטרתו היא לצמצם את העלויות לקבלן. נטייה כזו מצויה הרבה בקרב מומחי בתי המשפט, אשר מנסים לגשר על פערים, במקום לעסוק בעבודתם המקצועית אותה הם יודעים לעשות ולשמה קיבלו את המינוי. במצב מעין זה, עלול להינתן פסק דין על ידי בית המשפט, המזכה את התובעים בפיצוי כספי לפי עלות ביצוע התיקון באופן חלקי, ו/או לאחר שהנתבע תיקן את הליקוי לפי השיטה הניסיונית – בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ולאחר מכן – הליקוי מופיע שוב, משמע, התרופה אותה כלל התובע בכתב התביעה ואף הוכיח קיומה בבית המשפט, אותה תרופה שקיבל מהנתבע על פי החלטת בית המשפט – מתגלית בדיעבד כתרופת שווא והליקוי חוזר לעתים ביתר שאת. מדובר בתופעה שכיחה וידועה כמעט לכל דייר שהגיש תביעה ולכל עורך דין שטיפל בכך מהפן המשפטי. ראוי לבחון מקרה אופייני של ליקויי רטיבות בדירות תובעים, אשר מומחה בית המשפט התייחס אליהם, כלל פתרונות להם, והנתבעת גם ביצעה תיקונים שונים מספר פעמים – בשיטה של "תיקונים בתשלומים"; בכל פעם תיקון מינימליסטי וחלקי, אף שברור וידוע לכל כי קיים גם טיפול יסודי ותיקון כולל האמור למנוע את הרטיבות באחת, אלא שתיקון מסוג כזה הרבה יותר יקר. יצוין כי באומרנו "יותר יקר" – הכוונה היא: לכאורה, בהשוואת התיקון החלקי הזול, שאינו תיקון אלא ניסיון המצוי בתחום הספק, עם התיקון המלא, היסודי והנכון. בפועל ולמעשה, התיקון הזול – לכאורה – עלותו בסופו של יום יותר גבוהה דווקא, בשל הצורך לחזור ולתקן, אלא אם כן מתקבל פסק דין הגודע באיבו את התהליך ומשאיר את התובעים עם דירה רטובה ועם פיצוי שאינו מהווה מענה לכך. מדובר בת"א 98 / 25968 שוורץ שרה נ' גב ים לקרקעות בע"מ [פדאור 05 (29) 40 ], להלן ציטוט המתאר את עיקר הפרשה: "1. התובעים הגישו תביעתם בגין ליקויי בנייה ואי התאמה בדירות אשר רכשו מהנתבעת במהלך שנת 1995 , ברח' מנחם בגין בנווה גנים קרית מוצקין. הדירות נמסרו לחזקת התובעים בחודש אוגוסט 1996. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברה הקבלנית שבנתה בפועל את הדירות וכן לאדריכל המתכנן. 2. מונה מומחה, המהנדס מר ____ אשר בקר בדירה ביום 31.5.00 וכן ביום 15.1.02 לאחר שבוצעו תיקונים שונים. המומחה נתן 2 חוות דעת מטעמו, וכן השיב לשאלות הבהרה. 3. בחוות דעתו הראשונה מצא המומחה ליקויי רטיבות בדירות התובעים. המומחה ציין כי מרבית הדירה נמצאת מתחת למרפסת פתוחה של הדירה מלמעלה. המומחה ציין כי כבר נעשו נסיונות על ידי הקבלן לתיקון בעיית הרטיבות, כמו פירוק הריצוף במרפסת שמעל לדירות התובעים איטום מחדש ובדיקה בהצפה לפני התקנת הרצפה ולאחריה, וכן ביצוע איטום של קירות חוץ. 4. ואכן, הנתבעת מפרטת כי היתה תקלה בתהליך הבניה, כתוצאה ממנה חדרה רטיבות לדירת התובעים. הנתבעת מסבירה כי עשתה ביחד עם צד ג' כל מאמץ לתקן את הליקויים תוך הוועצות במומחים (פרופ' עמי גלזמן וכן יועץ איטום המהנדס מרטון) וכן תוך שימוש במכשירים חדישים לאיתור בעיית הרטיבות. הנתבעת מדגישה כי התיקון היה אמור להתבצע בתוך דירת השכנים מלמעלה, ואלו סרבו לאפשר תיקון. התיקון התאפשר רק לאחר שהוגשה תביעה למפקחת על רישום המקרקעין . הנתבעת המחישה את הבעייתיות בכך שגם התובעים 2,3 בתביעה זו, בעצמם, סרבו לאפשר לצד ג' להכנס לדירתם לצורך איטום קירות חוץ וכן לצורך תיקון המרפסת על מנת למנוע רטיבות בדירה שמתחתם למרות שהוצא צו מפורש של בית משפט בענין זה, והם דיירים שבעצמם סבלו מבעיית רטיבות, נזקקו לתיקון בדירה שמעליהם, ובוודאי היו מודעים לחשיבות ביצוע התיקון.

5. התיקונים בבית התובעת 1 ארכו תקופה של 5 שבועות במהלכם פונתה משפחתה לבית מלון. התובעים 2,3 טוענים כי בשל ליקויי הרטיבות פונו מהדירה 3 פעמים, לתקופה מצטברת של 4 חודשים. במועד בדיקת המומחה, ביום 31.5.00, עדיין היו בעיות רטיבות, אם כי בשיעור מוחלש לעומת הרטיבויות המקוריות.

6. לאחר מתן חוות דעתו הראשונה של המומחה , אשר הדגישה את בעיית הרטיבות בדירות, בוצעו תיקונים שונים בנושא הרטיבות על ידי הנתבעת וצד ג'. בוצעו תיקונים נוספים באוקטובר 2001, במהלכם פונתה משפחת התובעת 1 לבית מלון לארבעה ימים. אך לא בוצעו כל התיקונים הנדרשים והחיוניים עליהם הצביע המומחה בחוות דעתו. כך עולה מחוות דעתו השניה של המומחה מיום 15.1.02 , אשר התייחסה אך ורק לנושא הרטיבות. המומחה שב ומציין כי ביטול כל ליקויי הרטיבות יתאפשר רק לאחר השלמת ביצועם של כל תיקוני האיטום הנדרשים.

7. לטענת התובעים (בתצהיריהם מספטמבר 2002), עדין נשארו בעיות רטיבות בדירה.

8. בנובמבר 2004 בוצעו שוב תיקונים בדירת התובעת 1 במהלכם פונתה משפחתה למלון והנתבעת נשאה בעלות הדיור החלופי בסך של 11,240 ₪.. כמו כן נשאה הנתבעת בעלות השכר של בעל התובעת אשר נעדר מעבודתו בשל הנוכחות בתקופת התיקונים בסך של 3,373 ₪. גם אצל התובעים 2,3, בוצעו תיקונים במהלך מאי ויוני 2004 במהלכם שולם לתובעים 2,3, פיצוי בסך של 1600 ₪ בעבור שמירה על חפצים, עבור דיור חלופי במלון לתקופה של 10 ימים,עבור השימוש בחשמל ונקיון הדירה,390 ₪.

9. על פי תצהיר צד ג' ופרטיכלים של תיקון חתומים על ידי התובעים בצע צד ג' 1 במהלך התיקונים גם תיקון ליקויים נוספים שציין המומחה בחוות דעתו.

10. אף אחד מהצדדים לא מצא לנכון לבקש ביקור נוסף של המומחה במקום, על מנת לקבוע אם עדיין קיימים ליקויים שלא תוקנו. מצד אחד קיימות עדיין טענות לתובעים, ומאידך טענות תיקון מטעם הנתבעת וצד ג'. בנסיבות אלו, כל תיקון שחתומים עליו התובעים,או כל תיקון שבוצע ועובדת ביצועו איננה שנויה במחלוקת ייחשב כתוקן לשביעות רצונם של התובעים, שכן לא הוכח מטעמם כי התיקון איננו יעיל, ועליהם נטל ההוכחה. שאר הליקויים שלא תוקנו, יוערכו על בסיס חוות דעת המומחה. צד ג' 1 בסיכומיו, וכך גם ב"כ התובעים בתגובה להם, פרטו מהם הליקויים בחוות דעת המומחה שתוקנו או שלא תוקנו, אלא שלגבי חלק מהתיקונים הנטענים, למעט המילים הכתובות בסיכום, לא היתה התייחסות לכך בתצהירי הצדדים או באסמכתאות אחרות. אני בססתי את התייחסותי על הראיות שהוגשו, ולא על העובדות הנטענות לראשונה בסיכומים.

11. טענות רטיבות

11.1 לא מוכחש כי בדירות התובעים היתה קיימת בעיה קשה של רטיבות. נעשו תיקונים של פירוק הריצוף במרפסת הדירה שלמעלה איטום וריצוף מחדש. בדיקה בהצפה לאחר האיטום ושנית לאחר הריצוף מחדש. עבודה זו נעשתה פעמיים על ידי צד ג'. פעם ראשונה לפני ביקור המומחה במקום, דהיינו לפני חודש מאי 2000 ופעם שניה לאחר ביקור המומחה במקום.

11.2 בשלב מסויים וכחודש לפני מועד ההוכחות המקורי שנקבע הגישו הצדדים הסדר פשרה לפיו צד ג' יפעל לתיקוני הרטיבות בדירות התובעים. (הסכם מינואר 2004) .

11.3 לאחר ביצוע התיקונים סוכם על גמר התיק בהסדר דיוני באופן שהתובעת 1 תעיד לגבי עוגמת הנפש, והצדדים יסכמו טענותיהם. 11.4 בעדות התובעת 1 מיום 5.6.05 שהיתה אמורה להתמקד בנושא עוגמת הנפש, עלתה טענה כי גם כיום קיימת רטיבות בדירה המתמקדת ב-4 או 5 מוקדים – בסלון, במטבח, ביציאה לחדר שרות בשירותים ובאדנית שנאטמה. קיים פרטיכל חתום על ידי התובעת המאשר איטום קירות חוץ מחודש נובמבר 2004, ועבודות איטום נוספות. אם היתה לתובעת בעיה של רטיבות לאחר חורף 2004 תחילת 2005, ראוי היה שתיזום בקשה על מנת שמומחה בית המשפט יבקר במקום וימציא חוות דעת משלימה. משלא הומצאה חוות דעת המומחה על מנת לאשר קיומן של בעיות רטיבות, וגם לא כל תכתובת נוספת לנתבעת או לצד ג' על קיומה של בעיה כזו ,לא הוכחה הטענה כי עדיין קיימת רטיבות.

11.5 גם בדירתם של התובעים 2,3, בוצעו תיקוני רטיבות במאי 2004. לא ניתן לכן להסתמך כיום על תצהיר התובע 2 מספטמבר 2002, שם לענין הרטיבות טענתו היחידה היא כי "ישנם סימני רטיבות בחדר הכביסה". לא הובהר אם מדובר רק בסימנים או ברטיבות פעילה, ומכל מקום מאז מאי יוני 2004, אין כל טענה על קיומה של בעיית רטיבות ."

ברור מהעובדות כמבואר בציטוט לעיל מתוך פסק הדין, כי למרות ביצוע תיקוני איטום מספר פעמים רב ובדיקות המומחה מטעם בית המשפט את התיקונים, ולאחר כל התיקונים הללו, נותרה טענה של קיום הרטיבות. לאמור, על אף חוות דעתו של מומחה בית המשפט וביצוע התיקונים, ככל שפסק הדין סוגר את הגולל על הבעיה – הוא ניתן מבלי שהטענה בדבר קיום הרטיבות תיבדק עד תומה.

במצב דברים זה, הוגש ערעור, וניתן בו פסק דין – ע"א 3093/06 שוורץ שרה ואח' נ' גב ים לקרקעות בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: י' גריל, ר' חופרי-וינוגרדוב, י' עמית, פסק דין מיום י"ב באייר תשס"ז (30 לאפריל 2007).

בית המשפט שבערעור קבע כי משהופיעה הרטיבות שוב לאחר התיקונים, אף שרטיבות זו לא נבדקה על ידי מומחה בית המשפט אלא "רק" נטענה על ידי התובעים, נטל ההוכחה כי התיקונים פתרו את בעיית הרטיבות עובר לקבלן.

בית המשפט שבערעור ניסח את הדברים כך:

"איננו סבורים שקיימת תשתית ראייתית שעל בסיסה ניתן לקבוע באופן מניח את הדעת שבעיית הרטיבות באה על פתרונה בשלמותה. אין ספק שהמשיבה מס' 2 ביצעה בדירותיהם של המערערים תיקונים במהלך שנת 2004 שנועדו, בין היתר, להתמודד עם בעיית הרטיבות, אך קיימת עדיין מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם סולקה בעיית הרטיבות. דווקא משום כך בולט חסרונה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לצורך הסקת המסקנה האם בעיית הרטיבות באה על פתרונה בשלמותה, אם לא".

לאמור, לא די בכך שהמומחה לא טען דבר על קיום הרטיבות לאחר התיקונים [למשל, כפי שקרה כאן – מהטעם שלא הוזמן ולא בדק שוב את הדירה], אלא דרוש שתהיה תשתית ראייתית מניחה את הדעת כי בעיית הרטיבות נפתרה בשלמות.

ייאמר כי כדי שבעיית הרטיבות תיפתר בשלמות, נדרש מלכתחילה כי מומחה בית המשפט, אשר בית המשפט לרוב שועה לחוות דעתו, לא ינקוט בדרך של תיקונים ניסיוניים שאינם יוצרים מצב תקין בוודאות מספיקה, אלא כל תכליתם היא לחסוך בהוצאות הקבלן.

עוד ייאמר כי לא תמיד רצונו של מומחה בית המשפט לחסוך ממון לקבלן מתגשם, שכן, כבמקרה זה, בית המשפט שבערעור החזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי לבדוק ולתקן את ליקויי הרטיבות בוודאות ובשלמות.