בבניין בו אני מתגוררת ובעלת דירה, יש 13 דירות +2 בתי עסק בקומת קרקע. הבניין בן כ- 40 שנה. לפני כ- 3 שנים הותקנה בבניין מעלית. בישיבת הועד בנוגע להתקנת המעלית פחות משליש מהדיירים התנגדו. לאור האמור המעלית הותקנה. במעלית הותקן מפתח אשר שוכפל רק לדיירים אשר שילמו עבור התקנת המעלית. לפני מספר חודשים החליט אחד מבעלי הדירה, שהוביל את ההתנגדות להוספת המעלית, שע"פ החוק הוא זכאי להשתמש במעלית ושאסור לנו, הדיירים ששילמו עבור ההתקנה להצמיד אלינו את המעלית עם מפתחות.
מה שקורה זה בדיוק מה שהתיקון לחוק מנסה למנוע. בעל הדירה שהתנגד רוצה להשתמש במעלית על חשבון כספם של הדיירים שכן שילמו את עלות ההתקנה.
עד היום, במהלך השנים האחרונות, רק הדיירים עם המפתחות שילמו "דמי מעלית", ז"א שועד הבית חולק לסכום אחיד שכולם שילמו ואילו הדיירים עם הגישה למעלית(מפתח) שילמו עוד סכום ע"מ שניתן יהיה לתחזק את המעלית.
עכשיו הוא רוצה לתבוע אותנו. מה אנחנו יכולים לטעון? בע"א 6321/05 של הש´ שידלובסקי אור היה מקרה קצת שונה, האם אני יכולה להשתמש בו ע"מ לחזק את הטענה שלי, שאם היתה התנגדות מוחלטת להקמת המעלית מצד הדייר, הוא לא יכול עכשיו לדרוש להשתמש במעלית בלי לשלם על דמי ההקמה+ריבית?
אודה לתשובתכם האדיבה בהקדם.
יחד עם זאת, כל בעלי הדירות (כולל המתנגדים לבניית המעלית) חייבים להשתתף בהוצאות ההפעלה והתחזוקה של המעלית החדשה, בין אם הם משתמשים בה בפועל – ובין אם לאו.
לכן, מניעת שימוש באמצעות מפתח היא פעולה לא חוקית.
זה שבעל דירה פלונית התנגד להתקנה וגם לא שילם עבור הקמת המעלית, בחר תקופה מסויימת שלא להשתמש במעלית, אינה שוללת ממנו את הזכות להשתמש בה כשימצא לנכון.
דעתי זו נסמכת על פסק דינה של השופטת אור, ועל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שעליו מסתמכת השופטת אור.
רוב המפקחים, גם אם לא כולם, יקבעו כמעט תמיד כך:
להנות ממעלית ללא השתתפות בהתקנתה זהו עשיית עושר ולא במשפט. כלומר מנוגד לחוק.
זה גם פתח לניצול לרעה: בשביל מה לשאת בעלות ההתקנה אם אפשר אח"כ להשתמש במעלית. פרייאר מי שמשלם…
ההסדר של מעלית מפתח או מעלית עם קוד עובד. זהו חוזה שמכבדים אותו.
לא ניתן למנוע בעתיד מדייר שלא רצה להשתתף במימון המעלית להתחרט ולהחליט שהוא רוצה להצטרף לשימוש במעלית וזאת בכפוף לתשלום חלקו בדיעבד.
בכל מקרה גם דייר שלא השתתף בהתקנה ואינו משתמש במעלית וכן גם דייר בקומה ראשונה חייב להשתתף בהוצאות ההפעלה והתחזוקה השוטפות.
פסה"ד של אור אינו משנה את המצב. הוא עוסק בסיטואציה חריגה יחסית: שם היה ניתן להבין שההסכמה בין הדיירים לא היתה של מעלית מפתח כלומר של שלילת זכותו של מי שאינו משלם עבור התקנה להשתמש במעלית.
אם זו כוונת הדיירים אז בסדר.
זה מראה עד כמה חשוב לנסח היטב ובבירור את ההסכמה בענין. יש לקבוע מפורשות שמי שלא שילם אינו מקבל מפתח ואינו זכאי להנות מהמעלית עד שישלם.
