"בסע´ 55(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט –1969, נאמר, בין היתר, כי: –
"…ואין תוקף לעיסקה ברכוש המשותף בנפרד מן הדירה".
כלומר, הסכמת הדיירים על מתן חזקה בלעדית למשיבים בחלק מהרכוש המשותף המהווה את גג דירתם, אינה "עיסקה" במקרקעין, כאשר פעולה זו מנותקת מהדירה, ומכאן שאין הסכמה זו מהווה אירוע מס אף לא לתשלום מס שבח, מס רכישה או כל מס אחר."
מכיוון שנושא המיסוי משתנה ומתעדכן לעיתים קרובות, וגם ניתנים פסקי דין חדשות לבקרים, מומלץ לקבל מרשות המיסים פרה-רולינג לגבי נושא חבות במס רכישה, מכירה, שבח, כמו גם מהרשות המקומית לעניין היטל ההשבחה.
ואף מומץ לצרף את פסק הדין הנ"ל בפניה אליהם.
ציטוט הסעיף מחוק המקרקעין וההיקש של בית המשפט ,כאילו אין חיוב במס שבח/מס רכישה הוא שגוי,בכל הכבוד,מכיון שמה שקובע זה חוק מיסוי מקרקעין,שהוא דין ספציפי,הגובר על הדין הכללי(חוק המקרקעין).
לענין הנדון,ייתכן שיש פטור ממס שבח,על פי האמור בסעיף 49ז1 לחוק מיסוי מקרקעין.
מס מכירה לא יוטל,מכיון שמס זה בוטל לפני שנים אחדות.
מס רכישה יש לשלם.
ניתן לקבל תשובות לשאלות שונות על ידי פניה לאתר האינטרנט של רשות המיסים
או בטלפון :
"פטור על תשלומי איזון
חוק המקרקעין (מס´ 18) תשנ"ה-1995
49ז1. תשלומי איזון כמשמעותם בסעיף 71ב(ד) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, ששולמו לבעל דירה, פטורים ממס כל עוד סכומם אינו עולה על מחצית התמורה שיש לצפות לה ממכירת הדירה, ללא זכויות ההרחבה, ממוכר מרצון לקונה מרצון."
כיוון שההליך התנהל ספציפית בעניין חבות בהיטל השבחה מול הועדה מקומית לתכנון ולבניה תל אביב, הפן האופרטיבי בפסק הדין הוא רק לעניין היטל ההשבחה.
אבל אין להמעיט או לבטל את הקביעה ההצהרתית לגבי כלל המיסים.
אין כאן שאלה אם חוק מיסוי מקרקעין גובר על חוק המקרקעין. החבות במס שבח נובעת מחוק מיסוי מקרקעין (ולא מחוק המקרקעין) אך זאת כאשר יש "עסקה", ואם אין עסקה ממילא אין חבות הנובעת מחוק המיסוי עצמו.
מעבר לכך, כיוון שלא מדובר ב-"עסקה" לא חלים כללי הרישום של עסקה על פי תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969, כמפורש בתקנה 9(ב)(4):
"(4) הוכחות כי שולמו כל האגרות, המסים, הארנונות ויתר תשלומי החובה שתשלומם הוא תנאי לרישום עסקה  במקרקעין;"
ולעומת זאת, תקנה 77 לתקנות הנ"ל שמסדירה הצמדה של רכוש משותף במסגרת רישום תקנון מוסכם, אינה מחייבת הוכחת תשלום מיסים אגרות ארנונות וכו´ כפי שנקבע לגבי עסקה.
ואם חשבה רשות המסים שהקביעה ההצהרתית בפסק הדין סותרת את חוק מיסוי מקרקעין, עדיין היה בידה לעתור לבג"ץ נגד השופט ופסק הדין האמור, גם אם לא היתה צד פורמאלי באותו הליך, ואם לא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.
ולסיום, ס´ 49ז1 לחוק המיסוי אינו רלוומטי לכאן, כי לא שולם תשלום איזון.
תסכימי איתי שמכירת מניות של חברה שכל נכסיה הם מקרקעין אינה בגדר עסקה במקרקעין ובודאי אינה טעונת רישום בלשכת המקרקעין,אבל מה לעשות שלענין חוק מיסוי מקרקעין,הרוכש מניות של חברה שכזאת יתחייב במס רכישה והמוכר – במס שבח,גם אם בית משפט השלום יקבע (ובצדק) שאין מדובר בעסקה במקרקעין על פי סעיף 55 לחוק המקרקעין.
מה שיש לנו כעת זה מצד אחד פסק דין של בית משפט ומהצד השני השערותיו של "קריו"…
אז עם כל הכבוד, יש הבדל.
מי שהפסיד באותו פסק דין היתה הועדה לתכנון ובניה של תל-אביב שהיתה מיוצגת ע"י עורך דין מכובד, ואם היתה טעות של השופט חזקה עליה שהיתה מערערת.
ההנחה שלך שגם השופט טעה, וגם שהועדה לתכנון ובניה של תל-אביב טעתה כי לא ערערה, היא הצגה קצת לא סבירה.
2. בית המשפט קבע שלא מדובר בעסקה.
3. המשמעות לגבי הועדה לתכנון ובניה שאין לה זכות לגבות היטל השבחה.
4. הועדה הנ"ל בדקה היטב את פסק הדין ולא ערערה עליו. משמע – הסכימה עם הקביעה שלא בוצעה כאן "עסקה", וערעור על הקביעה הזו היה עוזר לה מאוד גם לגבי אלפי מקרים אחרים.
5. ברי הוא שהועדה לתכנון לא היתה אמורה לערער על עניין מס-השבח, אלא רק על הקביעה שלא בוצעה כאן "עסקה", דבר שממילא היה משליך בעקיפין גם לגבי מס-השבח.
6. אם לדעתך "ההיקש למיסי מדינה שגוי" הרי שקביעתו ההצהרתית של פסק הדין לעניין מיסי מדינה שגוי, ולכן, דעתך היא שפסק הדין שגוי (לא כולו אבל חלקו).
7. עוד קבעת נחרצות כי "לפסק הדין אין נפקות לענין החיוב במיסי מקרקעין בין השאר מכיון ששלטונות מס שבח לא היו בכלל צד לתביעה"
אז ככה, לפסק דין יש נפקות לכל דבר ועניין שנקבע בו – עד שלא בוטל (והוא לא בוטל).
גם אם רשות המיסים לא היתה צד פורמלי להליך, זה לא אומר שלפסק הדין אין נפקות לגביה, ובנוסף, יכולה היתה לערער על פסק הדין בתור "צד זר", על פי ההלכה שנקבעה ע´י בית המשפט העליון:
"הלכה פסוקה היא שאם במסגרת של התדיינות פורמלית נתקיים הליך שבו הכריע בית המשפט בפועל בסכסוך שענינו מי שאינו צד להליך, זכאי מי שנפגע לערער על ההחלטה, ללא צורך בנטילת רשות" [רע"א 3283/99].
8. זאת ועוד, מעמד המדינה בבתי משפט שונה ממעד בעל דין רגיל (שמנוע מלהצטרף לכל הליך לפי ראות עיניו), וזאת בהסתמך על סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] – ציטוט:
"ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו."
1.מיסים על פי חוק מיסוי מקרקעין מוטלים על "מכירה" כהגדרתה באותו חוק.ההגדרה של מכירה מופיעה בסעיף 1 לחוק:
" ´מכירה´, לענין זכות במקרקעין, בין בתמורה ובין ללא תמורה –
(1) הענקתה של זכות במקרקעין, העברתה, או ויתור עליה;
(2) הענקתה של זכות לקבל זכות במקרקעין, וכן העברה או הסבה של זכות לקבל זכות במקרקעין או ויתור על זכות כאמור;
(3)הענקתה של זכות להורות על הענקה, העברה או הסבה של זכות במקרקעין או על ויתור על זכות במקרקעין, וכן העברתה או הסבתה של זכות להורות כאמור או ויתור עליה;
(4) פעולה באיגוד שהזכות המוקנית בה מקנה לבעליה כוח, יכולת או זכות לתפוש מקרקעין מסויימים של האיגוד בו מוקנית הזכות או אם אותה זכות מקנה לבעליה את הזכות לדרוש מהאיגוד למסור לתפיסתו מקרקעין מסויימים."
הערה שניה:
לבית משפט השלום אין שום סמכות בענין חוק המיסוי (ולצורך הענין,גם לא לענין חוקי מס אחרים כגון מס הכנסה ומס ערך מוסף) ,אם לשפוט לפי האמור בסעיפים 88-90 לחוק:
"ערר
88. הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההחלטה, לערור עליה לפני ועדת ערר, ובין היתר לערור על כל החלטה של המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת הניתן לו בחוק זה.
"ועדת ערר
חוק (מס´ 19) תשנ"ב-1992
89. (א) שר המשפטים ימנה לענין סעיף 88 ועדות ערר של שלושה כל אחת והם: שופט שיהא יושב ראש הועדה, ושני חברים שלפחות אחד מהם הוא נציג הציבור.
(ב) הועדה רשאית לאשר את השומה, להפחיתה, לבטלה או להחליט בדרך אחרת, אך לא להגדילה, ולצורך זה רשאית הועדה לדון לפי שיקול דעתה בכל דבר שהמנהל רשאי להחליט בו לפי חוק זה, לפי שיקול דעתו.
חוק (מס´ 45)* תשנ"ט-1999
(ג) לועדה יהיו הסמכויות שאפשר להעניקן לפי סעיפים 5 ו-5א לפקודת ועדות חקירה, וכן רשאית הוועדה להטיל הוצאות, להיכנס או להרשות אדם אחר להיכנס, בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולערוך בהם בדיקות ומדידות, וכן רשאית הועדה לדרוש מבעל הנכס או המחזיק בו או ממי שחייב במסירת הצהרה לפי סעיפים 72ח או 73(ד)-(ו) למסור לה כל ידיעה או מסמך הנמצאים ברשותו והדרושים לה למילוי תפקידיה.
ערעור לבית המשפט העליון
חוק (מס´ 8) תש"ם-1980
90. על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, תוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה, או אם ניתנה בהעדר המערער – מיום שנמסרה לו."
זה אולי מסביר מדוע רשות המיסים לא נכנסה ל"כוננות ספיגה" כתוצאה מהערת השופט בפסק הדין המדובר…
אתה אומר שעצם העובדה שלכאורה יש לך טענות ערעוריות תיאורטיות, נגזרת המסקנה שאין נפקות לפסק דין. ממש לא כך.
אתה לא יכול בעצמך לתת פסק דין בערעור – שלא התקיים.
רשות המיסים יכולה היתה לערער או לעתור לבג"ץ ובחרה לעשות לא זאת ולא זאת.
הטענה שלי היא שבהליך קביעת שומות לענין מס שבח או מס רכישה,בית משפט השלום כלל אינו מהווה גורם (ULTRA VIRES),מבלי להיכנס לשאלה אם יכולה היתה רשות המיסים לערער על קביעה שלא היתה אמורה לצפות לה,מכיון שהנושא לא עמד לדיון באותו הליך.
עם מיצוי ההליכים מול רשות המיסים עובר הענין לועדת ערר
ומשם לבית המשפט העליון.ז"א,שלמיטב הבנתי,קביעה שכזאת מפי שופט בבית משפט השלום,בכל הכבוד, היא בעלת תוקף כמו של המפקח על המקרקעין או בית משפט לעניני תעבורה.
