אני גרה בבניין משותף בו לכל אחד רשומה חנייה בטאבו .
רציתי לברר מה ניתן לעשות במקרה והשכן הציב בחנייה שלו מכונית ישנה מפונצ´רת
המכונית מטונפת מלאת אבק וזבל
היא מהווה מטרד לדיירי הבניין בנוסף להיותה מפגע אסתטי ותברואתי.
האם העירייה יכולה להתערב ולפנות את המכונית או לקנוס את השכן האם ניתן להתערב מבחינה חוקית?
השכן מסרב בתוקף להזיז או לתחזק את הרכב, בטענה שהחנייה שלו וזכותו להשתמש בה כראות עיניו.
בתודה מראש
סיון
יתכן בהחלט שיש לכם קייס משפטי. נתקלתי במקרים כאלה וזה אפשרי.
ההגדרה בסעיף הנ"ל של "רשות הרבים" אינה קניינית, ולכן גם חניה פרטית בטאבו שנמצאת בה גרוטאת רכב נחשבת בתור "רשות הרבים" אם אינה מוקפת גדר בצורה שמונעת כניסה חופשית אליה.
בית המשפט קבע בפסק דין:
"המחוקק אימץ הגדרה רחבה, לפיה גם אם נמצא שטח בבעלות פרטית, כפי שנטען בענייננו, ניתן לראות בו רשות הרבים לעניין החוק…"
רשויות מקומיות רבות אוכפות את חוק שמירת הניקיון לעניין פינוי גרוטאות רכב – גם משטח פרטי.
האם בעיניך חניה פרטית בבית משותף שבה חונה רכב ישן (גרוטאה) שהבעלות עליו ידועה (בעל הרכב הוא בעל החניה) דינה כהשלכת פסולת בנין בשטח פתוח?
המקרה שהבאת הוא של השלכת פסולת בנין בשטח פתוח, בו משחקים ילדים וכו´ – מגרש נידח כלשהו.
בהקשר המסויים הזה אכן נקבע כי לא משנה אם הבעלים של השטח הוא פרטי, דינו לעניין השלכת הפסולת כהשלכת פסולת ברשות הרבים.
נראה לי שזה מאוד מרחיק לכת להסיק מכך לענייננו , בכל מקרה אשמח מאוד לדעת על מקרה בו רשות מקומית פינתה רכב ישן מחניה פרטית של מישהו, בניגוד להסכמתו.
החלטת בית המשפט העליון במקרה זה מתייחסת לחוק שמירת הניקיון כמקשה אחת, ואין בה שום התייחסות מבדילה בין פסולת בניין לבין גרוטאת רכב.
המחוקק קבע בכפיפה אחת, ובאותו סעיף, איסור זהה הן להשלכת פסולת בניין והן להשלכת גרוטאת רכב – ציטוט:
"2. לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים."
אין המחוקק משחית מילותיו לריק, ואילו רצה לקבוע דין שונה לפסולת בניין ולגרוטאת רכב, היה עושה זאת בצורה מפורשת, ובשני סעיפי חוק שונים – מה שלא קיים במקרה זה.
החלטת בית המשפט העליון, כאמור, מתייחסת לחוק שמירת הניקיון, כמקשה אחת – ציטוט:
"אף לגופם של דברים, אין בידי להלום את טענות המבקש. בסעיף 1 לחוק שמירת הניקיון נאמר, כי משמעות הדיבור "רשות הרבים" היא "כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה" (ההדגשה הוספה – א"ר). כלומר, המחוקק אימץ הגדרה רחבה, לפיה גם אם נמצא שטח בבעלות פרטית, כפי שנטען בענייננו, ניתן לראות בו רשות הרבים לעניין החוק, וההוכחה היא אמפירית, לא פורמליסטית"
ההלכה לא נקבעה לגבי "פסולת בניין" אלא לגבי חוק שמירת הניקיון – כולו.
