מיומנו של חבר וועד בית – מאמר שני בסידרה

לא אחת חפשו בני אדם הגדרה לבית משותף. היו הגדרות מתחום הסוציולוגיה והיו הגדרות מתחומים אחרים אך לא ידוע לי על מחקר שנעשה על תופעה זו בישראל. ולכן אני מבקש להציע הגדרת לבית משותף: אנשים פרטיים שקנו מקבלן או חברת שיכון דירה שעד שנכנסו להתגורר בבית המשותף לא ראו ולא הכירו האחד את השני. זו למעשה "שותפות מאולצת שמתגוררת בבית משותף". כל מי שנכנס לבית משותף בשלבי האיכלוס בוודאי שם לב שכל השכנים היו נחמדים כל עוד לא הכירו האחד את רעהו. בחלוף הזמן ניתן לשמוע את הפסוק הבא "חשבתי שהם אנשים נחמדים אבל היום אני מכיר אותם. הם סתם אנשים רעים והלוואי שימכרו את דירתם ויעופו מכאן " (ומי ערב לכך שהחדשים יהיו טובים יותר???) ועל זאת אמרו חז"ל: אוי לרשע ואוי לשכנו ….. זכרוני שדיירת אחת שנקרא לה בז'ז'ינה או בי לשם קיצור, שבאה מתרבות אירופאית והייתה רגילה מהבית שבפולין למנהג "מוזר", השכנים אומרים בוקר טוב האחד לשני. כשהגיעה אותה גברת ל"מזרח התיכון" ונכנסה לדור בבית משותף בארץ הקודש יחד עם שכנים בני תרבויות שונות ומנהגים לא כל כך אירופאים, לא השלימה את העובדה ששכנים מסוימים אינם אומרים לה בוקר טוב. מי שהגדישה את הסאה הייתה רעייתו ה"סנובית" של יו"ר הועד שלא מצאה לנכון לברכה לשלום או לאחל לה בוקר טוב או ערב טוב. הדבר העלה את חמתה להשחית.היא לא הבינה למה ומדוע דווקא רעייתו של איש ציבור בכיר המכהן כיו"ר וועד הבית המייצג גם אותה, מתעלמת ממנה באופן מופגן בוטה ומזלזל כל כך. למותר לציין כי היא נעלבה עד מעמקי נשמתה כמו שפולניה אמיתית מסוגלת להיעלב. לפיכך גמרה אומר להתנקם והודיעה שלא תשלם את מסי ועד הבית עד ש… גברת ועד הבית תאמר לה בוקר טוב. רעייתו של היו"ר סירבה ה במפגיע להכיר בעצם קיומה הפיסי של הגברת בי שלא להזכיר אפשרות לברכה לשלום או לאחל לה בוקר טוב ועמדה בסירובה גם לאחר שדיירים רבים דיברו על ליבה ובעלה היו"ר הנכבד התריע והזהירה כי סירובה עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה במעמדו דבר שיעמיד בסכנה את סיכויי בחירתו לקדנציה נוספת. ה"ליידי מספר אחת של הבית המשותף " עמדה בסירובה וטענה שגב' בי אינה ראויה לברכה נימוסית ככל שתהה ואפילו ללא כוונה שברכה זו תתממש יען כי גב' בי היא קלאפטה מכוערת, מרשעת ופוסטמה !!! כותב שורות אלו שמכיר את המטרייה ובקי בענייני ועדי בתים הוזעק ע"י יו"ר הועד שהיה מכר שלי לטפל בתופעה יוצאת דופן זו ל פיכך שיחרתי לפיתח ביתה של הגברת בי דנן . במהלך הפגישה טרחתי והסברתי לה שהתרבות האירופית אינה כל כך דומיננטית בארצנו, ובית משותף אינו מצב חברתי אלא מצב גיאוגרפי . השכנים שנכנסו לגור בבית המשותף לא עברו אצל הקבלן או החברה המשכנת מבדקי אינטליגנציה, לא נבדק מצבם הסוציו-אקונומי ולא נערכו בחינות אישיות כדי ליצור קבוצה הומוגנית שתחייה בהרמוניה מוחלטת על בסיס מכנה משותף רחב כל האפשר. הקבלן או חברת הבניה מכרו דירות למי שהיה כסף לשלם תמורתן שהרי גם המטרות של קבלן בניין או חברה קבלנית אינן חברתיות אלא כלכליות. מה כל כך איכפת לקבלן מי הוא קונה הדירה? העיקר שיקבל את המגיע לו תמורת הדירה.ויעבור לבניית הבניין הבא… כאשר רכשתי דירה לפני יותר מ- 30 שנה שחה לי רעיית הקבלן שבעלה "רגיש מאוד" בתחום אישיותם של הרוכשים של הדירות שהוא בונה. ולמעשה בוחר אותם בקפידה … הם תמיד קלאסה …יתכן שצדקה אבל אלו שקנו מאנשי הקלאסה את הדירה כעבור כמה שנים לא היו כל כך קלסה אלא סתם קלאבאסה. לא אחת שאלתי ועדי בתים מדוע אינכם גובים כסף מכל הדיירים? והם השיבו: ישנם דיירים קשים שעד שהם מוציאים אגורה הם מוציאים לי את הנשמה ויש כאלו שלא משלמים בתירוצים מתירוצים שונים: הבניין לא נקי הגינה מוזנחת, הדשא של הבית השכן ירוק יותר ואתה סתם נודניק וכו וכו . מדוע אם כן אינך תובע אותם למשפט? שאלתי, אי, לא נעים להסתכסך עם שכנים השיב. "הלא נעים" הזה יוצר תופעה של כמה דיירים פרזיטים המקבלים שירותים כמו אלו ששלמו מבלי להוציא כסף מכיסם בידעם שוועד הבית לא יאכוף עליהם את התשלום ולא ינקוט נגדם באמצעים משפטיים כי זה לא נעים להתעסק עם שכנים. לפיכך אני מגיע למסקנה כי ועד הבית לא פעל כפי שמתחייב מסעיף 58 בחוק המקרקעין ועליו להתפטר לאלתר ולהעביר את התפקיד למי שיוכל לאכוף את ביצוע התשלום מבין בעלי הדירות ואם אין כזה מן הראוי להעביר את הטיפול באחזקתו וניהולו של הרכוש המשותף למנהל חיצוני בשכר. מנהל כזה יעשה עבודתו נאמנה יען כי סעיף הגבייה הוא אחד מעיקרי הסעיפים בהסכם ההתקשרות עם הועד או הדיירים, ואצלו ה -לא נעים , גם לא קיים. במאמר הבא אספר לכם כמה כסף עלו שתי המילים "אתה משקר" לנתבעת שסירבה לשלם מסי ועד הבית.