במהלך השנים כל שני דיירים שיפצו את חלק הגג השייך להם בלבד והשתתפו ב 50% בהוצאות השיפוץ, וזאת מבלי להודיע לכל הדיירים כנדרש עפ"י החוק.
אני מעולם השתתפתי בתשלום עבור תיקון הגג, וזאת מפני שמעולם לא נדרשתי ע"י אף אחד מן הדיירים או ועד הבית, ואף פעם לא הודיעו לי על שיפוץ הגג בחלק שלהם
השכנה מעלי שיפצה את הגג וביקשה ממני להשתתף בהוצאות ב 50% מעלות התיקון, ואני הסכמתי לשלם רק על פי התקנון המוסכם, כלומר לפי החלק היחסי.
שלוש שאלות
1. איך מוכיחים נוהג?
2.האם אפשר לקבוע כי הנוהג חל גם עלי, אף כי לא הייתי חלק מהנוהג, ומעולם לא הסכמתי בעלפה , בכתב או בכל דרך אחרת לפעול שונה מן התקנון המוסכם?
3.האם נוהג יכול לגבור על תקנון מוסכם?
עדיין שאלתך עומדת.
נוהג של שנים הוא בעל אופי משפטי, אבל מעמדו חלש ביחס לחוק או תקנון.
כלפי העתיד הוא חלש עוד יותר – כלומר אי הסכמה מבטלת אותו. כלפי העבר – כלומר תביעות אחורה ובדיעבד – הוא חזק יותר.
נוהג יכול להשלים תקנון. אבל כאשר הוא סותר את התקנון הוא נידחה מפניו כלפי העתיד. וזה לכאורה המקרה שלך.
אתם לפי הנוהג הפכתם בעצם לבית מורכב המחולק לארבעה חלקים. יש להניח שהרווחת לא מעט ונהנית מכך כי למשל בענין שיפוץ הגג המשותף לא שילמת מעולם כמתחייב.
לכן יתכן אמנם שבצד המשפטי המאזנים נוטות לטובתך אבל כדאי לשקול היטב האם זה חכם לנקוט בפעולה לאור העובדה שנהית וחסכת בעבר מאותו מצב
הבית מורכב ממבנה אחד, ולבית יש תקנון מוסכם אשר נרשם בטאבו.
לגבי העבר, לא שילמתי כמתחייב על פי החוק וזאת מסיבה דיי פשוטה כי הדיירים לא הודיעו לי על שיפוץ כל שהוא או על נזק שהיה ברכוש המשותף, ובנוסף מעולם לא הייתי חלק מהנוהג.
האם עדיין ניתן להכיל עלי את הנוהג, אף שמעולם לא הבאתי את הסכמתי אילו, וגם לא הוכח שכל הדיירים פעלו לפי הנוהג?
ברור שזו אינה טענת הגנה טובה. היה לו נוח להיות ראש קטן, לחכות שידרשו ממנו מה שברור שמתחייב ואז הוא חטף תביעה.
עדיין אני בדיעה כי אם תסרב לשלם אתה עלול להיות מחוייב בהרבה יותר, כלומר בהשתתפות בשיפוץ לא רק של הגג שמעליך. יתכן כמובן שזה יקלקל גם לאחרים.
לא ניתן גם לא לשלם עפ"י דין וגם לפטור עצמך מתשלום לפי הנוהג. ולא ברור לי מה יעלה לך יותר.