רשת האינטרנט הולכת וכובשת את מקומה ככלי תקשורת עיקרי בעולם.
ה"כפר הגלובלי" הולך ונהיה קטן יותר, המסרים מועברים במהירות גדולה יותר ומגיעים ליעדים בכל קצוות העולם. בתוך כל אלה הולכת ורווחת התופעה של תגובות לכתבות המתפרסמות באינטרנט ("טוקבקים").
עסקינן בתגובות שברובן אנונימיות, ובמסגרתן מביע הגולש את דעתו על נושאים ואנשים, אשר הופיעו בכתבה. הגולשים נוהגים להתיר את חרצובות לשונם, ולעיתים להטיח עלבונות בוטים כלפי אנשים וגופים שהוזכרו בכתבה.
השאלה הנשאלת, האם יש להתיר חופש ביטוי בלתי מוגבל, או שמא יש להציב גבולות לחופש הביטוי של הגולש באינטרנט?
הסוגיה נתגלגלה לפתחו של בית המשפט, ומעשה שהיה כך היה:
פורסמה כתבה באינטרנט, וטוקבקיסטים כתבו תגובות מטעמם. במסגרת תגובות אלה נכתבו האשמות בדבר גניבת כספים ע"י עובדת מדינה בכירה, וכן נכתבו רמיזות והשמצות ביחס למנהגיה המיניים. בנוסף, נכתבו רמיזות בדבר היותה של בתה התינוקת "ממזרה" ואף הועלו רמיזות בדבר זהות אבי התינוקת.
התגובות נכתבו באורח אנונימי, ע"י מספר גולשים, אשר הזדהו בכל פעם בשם אחר, וכך הוצג מצג כאילו מדובר בגולשים רבים.
עובדת המדינה הבכירה נשוא ההשמצות ביקשה להגיש תביעת לשון הרע כנגד אותם גולשים, דא עקא שזהותם לא הייתה ידועה.
לפיכך, עתרה עובדת המדינה לבית המשפט בבקשה לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את זהות גולשי האינטרנט המשמיצים.
בפסק דין תקדימי נעתר בית המשפט לעתירה, וקבע כי חופש הביטוי האנונימי אינו חסר גבולות, מאחר ויש לאזן בין חופש הביטוי לבין האינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור.
במסגרת איזון זה יינתן משקל נכבד לחופש הביטוי האנונימי. הטלת מגבלות חזקות מדי תפגע בקידום השיח הציבורי באינטרנט. עם זאת, בתי המשפט לא יתנו יד לשימוש לרעה באינטרנט, ויפעלו למנוע את הפיכת האינטרנט למקור להעברת מידע כוזב הפוגע באינטרס הציבורי.
לפיכך, רק במקרים חריגים יחייב בית המשפט את חשיפת זהות הגולשים, וזאת כשמעשיו של הגולש באינטרנט עלולים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע (להבדיל מאחריות אזרחית).
במסגרת זאת נדרש חשש ממשי להתקיימות העבירה הפלילית.
וכיצד יישם בית המשפט את הנוסחה המשפטית שקבע לעיל, על המקרה דנן?
בית המשפט קבע כי במקרה זה, פורסמו אמירות קשות ופוגעניות אודות עובדת המדינה הבכירה, ואודות בתה התינוקת. היו אלה השתלחויות חסרות רסן. המפרסמים לא הסתפקו בפרסום תגובה אחת אלא הזדהו כאנשים שונים, וחזרו על הפגיעות פעמים רבות. זהו ניצול חמור ובוטה של חופש הביטוי האנונימי באינטרנט, המקים חשש ממשי לעבירת לשון הרע.
בנוסף, קבע בית המשפט כי משיצאו הכותבים מ"העולם הוירטואלי", ועברו עבירה ב"עולם האמיתי", הינם כפופים לחוקי ה"עולם האמיתי", לרבות דיני איסור לשון הרע.
בית המשפט הסתמך על העיקרון של "הדמוקרטיה המתגוננת", לפיו אין לאפשר לאדם לנצל את הזכויות הדמוקרטיות על מנת לפגוע בדמוקרטיה.
בית המשפט הגדיר את האינטרנט בתור "ים המידע והרכילות הגלובלי", והדגיש את הפוטנציאל הנזק ברשת, הגבוה עד מאוד ביחס לאמצעי תקשורת אחרים.
בית המשפט הזכיר כי אין במדינת ישראל חקיקה המסדירה את הנושא, וקרא למחוקק להסדיר את סוגיית השימוש באינטרנט באמצעות חקיקה מקיפה ובהירה.
חשוב להדגיש כי בית המשפט קבע כי אין לראות את מפעיל אתר האינטרנט כאחראי ללשון הרע בגין הפרסומים הפוגעים שנעשו באתר. כמו כן, לא הוטלה אחריות על ספקי שיורת האינטרנט, מעבר לצו אשר חייב אותם לחשוף את זהות הגולשים הפוגעים.
עיננו הרואות כי בית המשפט קבע נוסחה לחשיפת זהות גולשים באינטרנט.
המסקנה העולה:
לאור זאת, ראוי כי כל גולש באינטרנט ישמר מכתיבת מידע כוזב אשר עלול לפגוע באחרים ולהשמיצם. גולש אשר יחרוג מן הכללים שנקבעו, זהותו תיחשף הוא עתיד למצוא עצמו נאשם בהליך פלילי ונתבע בהליך אזרחי.
בכך תרם בית המשפט ליציקת תוכן למונח "כבוד האדם", תוך התאמתו למהפכה הטכנולוגית, החברתית והתרבותית, שהנחילה לנו רשת האינטרנט.
מן המשפט העברי:
קביעות אלה עולות בקנה אחד עם העקרונות המנחים במשפט העברי בכל הנוגע לשמו הטוב של אדם ולאיסור לשון הרע.
להדגמת החומרה הרבה, בה ראו חכמינו את העבירה על גבול המותר בעניינים אלו, נזכיר את האמרות המובאות על ידי הרמב"ם:
"אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם" (דעות ז, ג).
הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
המגזין המשפטי-עו'ד תמר יוספי
