"כן, חתמתי אבל…" – כמה פעמים שמעתי את ה"אבל" הזה? לא ניתן כבר לספור. חתימה על חוזה היא מחייבת וחרטה אינה עילה טובה לסגת מההתחייבות.
הדין מכיר בתוקפה המחייב של התחייבות והעדר היכולת של החותם לחזור בו ממנה.
לכן את כל הבדיקות וההתלבטויות ראוי לעשות לפני שחותמים ולא אח"כ.
לשם הבהרת הדברים, אסביר תחילה מהו חוזה, מהן העילות לביטולו ולבסוף אגע בשאלת החרטה.
חוזה הוא ביטוי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים, או יותר.
הסכמה זו מוכרת ע"י החוק וניתנת לאכיפה ע"י בית המשפט.
חוזה נכרת בהתקיימם של שני היסודות הבאים:
1. יסוד המסויימות – על החוזה לכלול מידה מינימלית של פירוט, לפחות לגבי העניינים המהותיים שבו.
2. יסוד גמירות הדעת – לצדדים הכוונה להיכנס להסכם מחייב. קיומה של גמירות דעת נבחנת עפ"י אמת מידה אובייקטיבית, כלומר לא בודקים מה אכן התכוון אדם מסוים אלא – כיצד התנהג.
חוזה בין בגירים, כשירים, אשר נחתם מרצון ומדעת ויש בו גמירות דעת ומסוימות- הוא חוזה מחייב לכל דבר ועניין! גם חוזה בע"פ הוא חוזה מחייב (למעט בתחומים ספציפיים שלא נעסוק בהם במסגרת זו).
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: החוק) מגדיר מצבים בהם נפלו פגמים בתהליך כריתת החוזה, המצדיקים, מבחינת מערכת המשפט, את ביטולו.
העילות לביטול חוזה הן:
• הטעיה- מצג שווא, העלמת אינפורמציה או הצהרה כוזבת של צד לחוזה אשר גרמו להטעיית הצד השני. עפ"י החוק, הצד שהוטעה רשאי לבטל את החוזה;
• כפיה- פגיעה או איום בפגיעה שלא כדין בגופו של אדם, בנכסיו, ברווחתו הגופנית, שמו הטוב, מעמדו וכיוצא באלה. עפ"י החוק, הצד שנכפתה עליו ההתקשרות בחוזה רשאי לבטל את החוזה;
• עושק- ניצול שניצל הצד השני את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. עפ"י החוק, הצד העשוק רשאי לבטל את החוזה;
• טעות- אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. במקרים מסוימים, כאשר הצד השני לא ידע על קיומה של הטעות, רשאי בית המשפט לבטל את החוזה, לפי בקשת הצד שטעה.
טעות לעניין זה יכולה להיות:
-טעות בעובדה: טעות הנוגעת לעובדה שעליה נסב החוזה.
-טעות בחוק: טעות ביחס למצב המשפטי השורר בנוגע לעסקה.
טעות בכדאיות העסקה, דהיינו טעות המתייחסת לערך העסקה, או לשוויה הכלכלי ביחס לשוק- לא תיחשב כטעות המצדיקה את ביטולו של החוזה!
יפה לעניין זה פסק הדין: ע"א (נצרת) 335/98 עילבוני אוסמה נ' עילבוני גילה אשר קבע כי: "כריתת הסכמים ובמישור הפרטי בוודאי, הם עניינם של הפרטים החותמים על כך ואל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם, בכדאיות העולה מהסכם זה או אחר, אף אם לטעמו של בית המשפט מדובר ב"הסכם רע" ובלשון חוק החוזים, "טעות בכדאיות העסקה"…".
יחד עם זאת, ראוי להזכיר שבקיום של חיוב הנובע מחוזה ובשימוש בזכות הנובעת ממנו, יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בדרך כלל רואים בביצוע חיוב בחוסר תום לב הפרת אותו חיוב, ובית המשפט יעניק את התרופות הניתנות בגין הפרת חוזה.
כמו כן, חובה זו של תום הלב חלה על המתקשרים בחוזה אף בטרם נכרת ביניהם החוזה, כלומר, עוד בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו. עפ"י החוק צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו.
ומה לגבי חרטה?
עפ"י החוק, חרטה היא אינה עילה לביטול חוזה.
ישנם חוקים רבים המגנים על צרכנים בעסקאות, בנוסף לחוק החוזים, כגון: חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973, חוק החוזים האחידים, תשמ"ג 1982, חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ס- 1980 ועוד, אשר הם בבחינת "היזהר המוכר!", אך חשוב לציין שחוקים "צרכנים" אלה לא מגינים על הצרכן הטיפש, בדיוק כמו שהם לא מתיימרים להגן על הצרכן המתוחכם.
תכלית חקיקה זו היא הגנה על הצרכן הסביר! מיהו הצרכן הסביר? כנראה שהוא נמצא באמצע הסקאלה, בין המתוחכם לטיפש.
"סבירות" היא מושג שסתום ובית המשפט יוצק אליה תוכן ומכריע כל מקרה לגופו, עפ"י נסיבותיו. אשר על כן, צרכן סביר לא יוכל להתקשר בחוזה ולאחר מכן לחזור בו מכיוון שפשוט התחרט, וכבר הזכרתי שאותו צרכן לא יוכל להתחרט בגלל שמאוחר יותר התברר לו כי העסקה אינה כדאית עבורו.
יותר מכך, נוכל אף להגיד שאין זה כלל סביר שאדם יחתום על חוזה ולאחר מכן ירצה לבטלו מכיוון שהתחרט, כמובן כל עוד לא עומדת לו עילה לביטול מהעילות המפורטות לעיל.
אם נחזור להגדרה הפותחת רשימה זו, ניראה כי חוזה הוא ביטוי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים, או יותר.
חוזה מושתת על הסתמכות הצדדים שחתמו עליו; צד אחד יכול אולי להתחרט על חתימתו על החוזה אך הצד השני הסתמך על חתימתו זו. לא בכדי מגמת דיני החוזים בישראל בהענקת סעדים היא אכיפת החוזה כסעד עיקרי.
גם לקונה המתקשר בעסקה יש חובות, כמו למשל: לבדוק את מצגי המוכר טרם ההתקשרות בחוזה, לקרוא את תוכן החוזה ולדעת את תוכנו. אין לצפות שהחוק יקנה הגנה במקרים בהם לא מילא הקונה את חובתו זו וכאמור, החוק אינו מגן על "הצרכן הטיפש".
יפה לעניין זה פסק הדין: תק (י-ם) 4525/05 נאור משה נ' "באק טק" טכנולוגיות בע"מ בו דובר באדם שקנה כורסא, חתם על חוזה רכישה ולאחר מכן ביקש לבטל את העסקה, בין היתר מן הטעם כי הופעל עליו לחץ לביצוע העסקה וכן בשל מראה הכורסא.
בית המשפט קבע כי: "לשיטתי המדובר בחרטה לאחר חתימה על חוזה. יש להתפלא על התובע המעיד על עצמו כנגר בעל נסיון רב שנים על כי לא בירר בפרוטרוט את מראה הכורסא…"
ולעניין תוכן החוזה ראו את פסק הדין של בית המשפט העליון: 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ ו-5 אח' שם נקבע כי: "אינה נשמעת הטענה מפי החותם על המסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו: אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך".
אז מתי בכל זאת ניתן להתחרט?
כידוע, לכל כלל ישנו גם חריג לכלל, ואכן ישנם תחומים מעולם הצרכנות בהם המחוקק קבע הסדר מיוחד המאפשר לצרכן לבטל את החוזה ללא כל עילת ביטול.
התחומים הם: עסקות מכר מרחוק, עסקות רוכלות ועסקות רכישת יחידת נופש. בכל אלה רשאי הצרכן לבטל את החוזה בכתב וללא ציון כל סיבה , תוך שבועיים, ולפעמים אפילו יותר, זולת מקרים חריגים.
ומהם המקרים החריגים שבהם אין זכות ביטול?
• טובין פסידים- מוצרים שערכם יאבד בפרק הזמן עד החזרת המוצר לעסק;
• שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי- אם המועד שנקבע למתן השירות חל תוך שבעה ימי מנוחה ממועד עשיית העסקה;
• טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן בעקבות העסקה;
• טובין הניתנים להעתקה, שעתוק או שכפול- שהצרכן פתח את אריזתם המקורית;
• שירות- אם הוחל בנתינתו;
• מידע, סימנים, מושגים או הוראות, למעט תוכנות.
כך שמקרים אלה הם בבחינת "היזהר הקונה!" ובית המשפט לא יעמוד לצרכן לעזר.
למרות האמור לעיל, תמיד שמורה לצרכן זכות ביטול במקרה של מוצר פגום, איחור באספקה וכמובן כל עילת ביטול אחרת המוזכרת לעיל.
אסיים בעצה קטנה לכם הקוראים: לפני שאתם מתקשרים בעסקה וחותמים על חוזה תבדקו תבדקו ושוב פעם תבדקו! מלאו את חובותיכם המינימאליות: קראו את החוזה ודעו את תוכנו, בדקו האם עומדת לכם זכות ביטול גם בתוך החוזה עצמו וכמובן בדקו את מצגי המוכר כדי שתדעו מה אתם מקבלים.
זכרו! הצד השני שמתקשר עמכם בעסקה, תמיד ירצה לשכנע אתכם שהצעתו היא הכדאית ביותר עבורכם. זוהי גוזמה מסחרית ולא תמיד היא תיחשב כהטעייה.
החוק לא יגן עליכם בכל מצב ולכן, כדאי שתקדימו תרופה למכה ולימדו להגן על עצמכם כי אחר כך יהיה מאוחר מידי בכדי להתחרט…
