הבניין שלנו נמצא בתל אביב באזור בעייתי מבחינת חניה, חשבנו להפוך את הגינה המשותפת של הבניין לחניה.
כמובן שבמצב כזה יהיו בעיות כי לא לכל הדיירים תהיה חניה אבל יש איך לפתור את זה.
השאלה היא כזו: לפני כמה שנים כבר ניסו לעשות צעד כזה, אחד מהדיירים מהדירות קרקע טען שצריך לפצות אותו מפני שרעש המכוניות והפגיע הוויזואלית באזור הדירה שלו תפגע בערך הדירה.
השאלה שלי האם יש לו זכות כזו ?
אם הוא לא יסכים באופן כללי לבניית החניה האם עדיין זה אפשרי וכמה אחוזים מהבניין צרכים להיות בעד הרעיון מבחינת החוק ?
לדעתי זה לא הגיוני שהוא מבקש פיצוי, אפשר באותה מידה שדיירי הבניין יגידו לו שיגנן לבד את הגינה אם אין להם זכויות עליה.
בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר.
ניתן לומר שאפילו כולם חוץ מהדייר המסרב יצביעו בעד, הם לא זכאים לכך כי הדבר פוגע בדירת הקרקע ובערכה באופן מובהק וברור.
תתארי לך שאת ישנה בחדר בדירת קרקע, מישהו חוזר מבילוי, טורק את דלת המכונית ומפעיל את ההזעקה, כל זאת 3 מטר מהאוזניים שלך.
האם החדר הזה ניתן לשימוש ?????
וודאי שלא !!!!!
כמו כן זה גם פוגע בשוויון, שהוא ערך חוקתי עליון:
בעיית החניה קיימת לכולם, גם לו
אבל הפגיעה בערך הדירות קיימת רק לו או רק לבעלי דירות הקרקע.
האם זה נראה לך הגיוני?!
אני במקומו לא הייתי מסכים גם לפיצוי.
פשוט מסרב שיחנו מכוניות ואופנועים מתחת או בסמוך לחלון שלי.
סיבה נוספת:
אתם תגיעו איתו להסכמות של לא עושים רעש, ואח"כ מישהו ימכור שם את השירה, יגיע בעל דירה, שלמרות שההסכמות צריכות להתקיים גם על ידו, דרך קיום ההסכמות לא כתוב בשום מקום, ולכן, בעל דירת הקרקע לא צריך לחיות בחשש כל חייו שמה יגיע מישהו שיקיים את ההסכמות בדרכו שלו, ויפגע בזכויותיו על פי ההסכם.
2- כמו שכתבתי בהודעה הראשונה, אם קומת הקרקע לא יכולה לשמש לרווחת כל הדיירים על סמך זה שיש לה חשיבות גבוה לדירות הקרקע, אז מדוע צרכים כל הדיירים להשתתף בהוצאות הגינון !? שדיירי קומת הקרקע ישלמו בעצמם או ישלמו באופן יחסי חלק גדול יותר הל הגינון, הרי הצמחים נמצאים מטר מהחלון שלהם והם נהנים מהם יותר כפי שהיו סובלים יותר ממכונית שחונה בקרבת הדירה.
אחד תכנוני והשני פנימי, כלומר קשור לדיני הבית המשותף.
היבט ראשון
בכללי, מדיניות הועדה המקומית לתכנון ובניה בת"א, בראשותו של דורון ספיר, הינה מדיניות התומכת במתן היתרים לחניות (תיקניות) במקום חצר משותפת בלב העיר, ובלבד שהדבר אכן מקטין ומקל את מצוקת החניה ברחוב.
לא תמיד זה מובן מאליו היות והתאמת חצר למרחב חניה מחייבת גם גריעת מקומות חניה (כחול לבן) מהרחוב. שהרי נדרש לייצר כניסה לחניה על חשבון חניית הרחוב. כך שאם קבלת הבקשה להיתר תעמוד בכללי התכנון וגם תביא לתוצאה של הקלה בחנייה במרחב הציבורי, סביר שהבקשה תתקבל.
היבט שני
שינוי יעוד קבוע ומהותי של רכוש משותף – כאן הפיכת החצר או חלקה למתחם חניה – מצריך הסכמה מצד כל הדיירים. לכולם יש זכות ברכוש המשותף. גם הועדה המקומית תעסוק בכך בעקיפין שכן במסגרת הבקשה להיתר תינתן לכל הדיירים זכות להתנגד.
ברור שכאשר לא ניתן לייצר מספר מקומות חניה מספיק לכל הדיירים יהיה הרבה יותר קשה לקבל הסכמתם ללא פיצוי.
גם דייר בודד יכול לטרפד את הבקשה ואינו חייב להסכים לה.
לכן, אין מקום לטענתך שעל בעלי דירות קומת הקרקע לשלם יותר.
מאידך, צודקים אותם דיירים שטוענים שעם הקמת חניה סמוך לדירתם, ערך הדירה תרד.
