יחסי שכנים – שימוש בשטחים המשותפים – רעש!

שלום וערב טוב!
שמי אילנה ומלבד היותי חלק מועד הבית אני בראש ובראשונה בת-אדם ודיירת בבית משותף.
יש לי בעיה חמורה שאינני יודעת מה לעשות בגינה, אינני רוצה לריב עם אף אחד אבל איכות חיי נהרסת ואני מקוה שתוכל לעזור לי בעצה מעשית טובה:
אני מתגוררת מזה כ- 15 שנה בקומה הראשונה של הבנין המשותף שלנו. לבנין יש לובי פנימי התחום עם זכוכית גדולה ולובי חיצוני פתוח ומרוצף. הלובי החיצוני נמצא מתחת לדירתי (גם הפנימי). ילדי השכנים לעתים בלווית חברים, יורדים ומשחקים בלובי החיצוני והפנימי, עושים רעש נורא, הן בקולותיהם הגבוהים והן בצעקות וצריחות, והן עם המחליקים, הקורקינטים, והכדורים שלהם. במהלך השנים לא היתה שום בעיה, אבל בשנתיים האחרונות החלו שם נון-סטופ משחקים בשעות היום והערב. יש הד נורא והרעש חודר לדירה ברמה שבה אי-אפשר לשמוע טלויזיה או מוסיקה כדרך כל אדם בשל הרעש הנורא. בנוסף מתחת לחדרי השינה שלנו קיים מגרש חניה סגור של הבנין, בחודשים האחרונים החלו חלק מדיירי הבנין לרדת עם הכלבים לחניה, הילדים רצים אתם וצועקים, המבוגרים או לפחות אחד מהם בשעה 1-2 בלילה משחק עם כלבו בזריקת בקבוק פלסטיק ומפריע את מנוחתנו, שלא לדבר על כך שהם משתמשים בגינה כמחראה לכלבים. ממול לבנין שלנו קיימת גינה גדולה ומסודרת גם למשחקים. גם ברחוב הסמוך יש גן מאד גדול, וכן גן נוסף במיוחד לכלבים.
ניסיתי בדרכי נועם להסביר להורים ולילדים שהביעו את תרעומותיהם ואי-שביעות רצונם על בקשותי החוזרות ונישנות ולבסוף הדבר הגיע לכעסים ומריבות. גם באסיפת הועד לפני כשנה וחצי העליתי את הענין ונקבע כי השטחים האלו אינן מקומות משחק. אף על פי ולמרות הכל, בחוסר איכפתיות או התחשבות ממשיכים ההורים לאפשר לילדיהם יום יום בכל מיני שעות להשתמש בשטחים הללו כגן משחקים פרטי שלהם ולהקים את הרעשים המתוארים. כמובן יש להם אינטרס, או שהם יושבים מתחת לחלוני עם חבריהם ומפטפטים בעת שילדיהם משתוללים והם לכאורה פנויים, או שנוח להם שהילדים נשארים בשטח הבנין ולא "מתרחקים"! אף אחד מבעלי או שוכרי הדירות בבנין אינו סובל מהרעש, שכנתי בד"כ סוגרת חלונות וממזגת את דירתה אך לאחרונה אמרה לי כי היא אוהבת רעש של ילדים. בעת שהרעש מתרחש אני הופכת, פשוטו כמשמעו, לפקעת עצבים. אני הולכת ובאה כמו אסיר בסוגר וכולי רועדת לחלון ולמרפסת, רוצה לומר ולעתים מבקשת ממש ברכות וברוב הזמן לא נענים לי. לבד מזה אני חוששת להגיע לעמותים ביחוד משום שבעת כעסים אני מתחילה לרעוד כמו עלה נידף ברוח ואינני יכולה להתבטא במצבי, ואני מתביישת בכך. כמו"כ כנראה שיש לי "פיברומיאלגיה" שלאחרונה קראתי שחולים במחלה אינם יכולים לסבול רעשים. אבל אני יודעת ומניחה כי גם ללא זאת זה היה מפריע מאד מאד בשל אופי הרעשים.
השאלה הנשאלת היא: האם למרות הנזק שנגרם לי והוא גדול יכולים השכנים לעשות כרצונם?! האם אין ולא מגיעה לי פרטיות, שקט, זכויות בסיסיות?! להגיע מהעבודה אחרי יום קשה ולשבת בביתי בשלווה לאכול ולצפות בטלויזיה?! בדיוק כמותם! ניסיתי לקרוא באינטרנט חומרים אבל לא מצאתי שום תימוכין.
יש לציין כי אינני רואה תופעות אלה בשום בנין בשכונתנו ומעולם לא ראיתי.
כמו"כ יש לציין כי בעבר ללא קבלת רשות מראש שניים מהשכנים החליטו להקים על דעת עצמם מתקן כדורסל בחניון הבית והביאו למשחקים חצי מהשכונה. לאחר נסיונות כושלים והסלמת היחסים עד לרמה של פניה כפולה למשטרה (שנערכה על ידי השכן התוקף דווקא על בסיס ראשון פונה)פניתי אז לעו"ד ממשפחתי ולאחר פעולות שעשה הסירו השכנים את המתקן, אבל לא את כעסם. אחד מהם אינו גר עוד בבנין, השני ילדיו כבר גדולים.
אנא! בבקשה! עזור לי למצוא פתרון לפני שהמצב יתדרדר יותר ממה שהוא כעת!
בתודה מראש, בכבוד רב, ובברכת שבת שלום, אילנה.

בבתים כאלה אנשים כמוך לא יצליחו.
כנגד התנהגות ביריונית צריך שיהיה בועד הבית ביריון שיעשה סדר.
לא לכל דבר יש פתרון משפטי.
חוץ ממך היו צריכים גם כל שאר הדיירים להתרעם על המצב, וכשזה לא קורה – אין לך עוד מה לעשות לבד.
דירה זה מקום שצריך לתת לך נוחיות ושקט, ואם אין לך את זה – הדירה לא שווה כלום, וכשאין ברירה מוכרים את הדירה ועוברים למקום אחר.