אחרי מאבק משפטי הקבלן הרחיב חלק מהקירות החיצוניים של הבניין. כנראה שזה פתר את הבעייה לחלק מהדירות.
בדירה שלי (קומה 1) נדרש טיפול נוסף. הבעלים הקודמים התקינו (לפני 30 שנה) על חלק מהקירות פלטות עץ על מנת לעבות עוד את הקיר. בחלק מהמקומות הוסיפו עד 3 שכבות של פלטות.
השאלה שלי היא האם היום ישנם פתרונות יעילים יותר? האם יש חומרים מתקדמים יותר שיפתרו את הבעייה בצורה יותר אלגנטית (פחות שכבות על גבי הקיר המקורי)?
בודאי גם לס.דניאל יהיה מה לתרום לך בנושא
תופעת של עובש ופטריות כתוצאה מעיבוי ואו חדירת רטיבות
התגובות במקרים אלו שונות ותלויות במידת יכולתם של הקירות לספוג ולאייד מים.
לדוגמא: קיר אוטם הינו קיר שאינו סופג רטיבות, אך לא מאפשר גם לסלק החוצה את הרטיבות שהצליחה לחדור לתוכו, היות ופני הקיר מצופים בשכבה אטומה למים, השכבה האטומה אומנם חוסמת את חדירת הרטיבות אבל אינה מאפשרת את התנדפות המים מחוץ לקירות.
קיר סופג הינו קיר המסוגל לספוג את מי העיבוי, אך מאפשר למעשה את התנדפותם מחוץ למבנה/קיר, מבעד לאותו משטח שדרכו חדרו המים. קיר סופג בנוי במרב המקרים מחומרים נקבוביים כגון, לבנים, בלוקים מבטון, או בלוקים עשויים איטונג ומצופה בשכבה הסופגת מים, כגון:טיח פנים רגיל, קיר כזה יכול לספוג את הרטיבות הנגרמת על ידי העיבוי בשטחו הפנימי.
קיר סופג מאפשר לרטיבות לנוע ממקום למקום, עקב כך לא רצוי שהקיר יספוג רטיבות לכל רוחב החתך שלו. הקירות הנבנים בארץ, אטומים על פי חוץ עם ציפוי אקרילי על גבי קיר עשוי מבלוקים, התוצאה, התייבשות הקיר אפשרית רק כלפי פנים, בתנאי שפני הקיר הפונים פנימה אינם אטומים. כאשר השכבה החיצונית אטומה ואילו הפנימית חדירה למים והקיר בנוי מחומר נקבובי, הקיר יספוג את מי העיבוי המתהווים בחלקו הפנימי.
בחלקם של המקרים, האדים שנוצרים בגלל הפרשי לחצים, חודרים לקיר וכשהם מגיעים למקום בו הטמפרטורה נמוכה, הם מתעבים והרטיבות נוצרת בתוך גרעין הקיר. כאשר הלחות תרד או הטמפרטורה בחדר תעלה במידה מספקת ולמשך זמן סביר תשתחרר הרטיבות מהקיר, על ידי התאדות האוויר לחלל החדר.כאשר ההתעבות ממושכת, יכול להיווצר מצב בו כל הקיר ספוג במים וישמש קרקע להתפתחות עובש ופטריות, ריקבון ועוד.
כאשר השכבה הפנימית גם אטומה, מי העיבוי אינם נספגים בקיר והם נוזלים על פני הקירות, כששכבת האיטום נמצאת מתחת לשכבה עליונה סופגת, כגון:טיח, הרטיבות נספגת רק בשכבה העליונה, מבלי להרטיב את פנים הקיר.
המקומות הדומיננטיים בהם קיימת תופעה של עיבוי, מטבח, חדרי אמבטיה… ניתן באמצעות אוורור נכון ושימוש בצבעים ייחודיים להימנע מתופעות אלו. האדים המתפשטים לחדרי מגורים נוספים, יוצרים את תופעת העיבוי, בעיקר כאשר בחדרים אלו הטמפרטורה נמוכה יותר, כגון: חדרים המחוממים באמצעות תנורי גז או נפט ללא ארובת אוורור, כמות אדי המים בחדרים אלו גבוהה יותר כתוצאה מתהליך שריפת חומרי הבעירה, האדים הנוצרים עוברים לחללים נוספים בדירת המגורים ומתעבים על הקירות, מכאן ועד להופעת כתמי העובש הדרך קצרה ביותר.
בדירות רבות נוהגים לחמם את חדר המגורים בלבד ללא חדרי השינה, כתוצאה מכך, יופיע העיבוי בחדרים הקרים, בעיקר מאחורי מיטות, ארונות, תמונות, היות ולמקומות אלו אינו מגיע החום של מערכות החימום השונות.
הגורמים המשפיעים על תופעת העיבוי, הינם, אוורור הדירה, כמות אדי המים בתוך הדירה גבוהה תמיד מזו שמחוצה לדירה. האוורור מפחית את כמות האדים, מומלץ בעקבות כך לבצע את האוורור בבקרים החמים ובכך לשחרר את אדי המים שנוצרו בלילה. בחורף קשה יותר לאוורר את דירת המגורים, האוויר החיצוני קר יותר מאשר בתוך הדירה וחדירתו לחדר תוריד את הטמפרטורה בדירה כולה.
בידוד תרמי של הקירות, הקירות מפרידים בין החלל הפנימי לבין החלל החיצוני של הדירה, בחורף כאשר ההבדלים בטמפרטורה בין החוץ לבין הפנים, קיימת חשיבות רבה לכושר הבידוד התרמי של הקירות. מבחינת העיבוי, לא כושר הבידוד הממוצע של הקיר קובע, אלא יכולת הבידוד בכל נקודה ונקודה על הקיר. לדוגמא: כאשר בקיר בעל יכולת בידוד סביר נוצר מקום בו הבידוד נמוך יותר בכושרו, כגון:גשרי קור. העיבוי יופיע באותם המקומות בהם הבידוד חלש יותר, כנ"ל לגבי חלונות, [שטחי זכוכית], היות ולשטחים אלו כושר בידוד נמוך, הטמפרטורה שלהם נמוכה מאוויר החדר, נגרמת תופעת עיבוי על פני שטחים אלו, קיימים כיום חלונות בידודית בעלי יכולת בידוד תרמי המשפרת באופן ניכר את תופעת העיבוי, עקב העלאת כושר הבידוד שלהם.
סוג הגימור של הקירות הפנימיים אינו משפיע על היווצרות העיבוי, כגון:חומרי טיח,סיד,צבע וכד´. במידה וחומרי הגימור בעלי כושר ספיגה, כגון:טיח מצופה, יספגו האדים ומי העיבוי אל תוך הקיר. אוורור החדר יגרום לאדים להעלם, והרטיבות תצא לחלל החדר, ולא יישארו סימנים עיבוי על פני הקיר. קיר העשוי מחומר בלתי סופג, כגון:צבע שמן, פלסטי, אינו סופג לתוכו אדים או מי עיבוי, אם פני הקיר קרים, תופיע מיד הרטיבות על פני הקירות עד כדי נזילה.
לאור האמור, קיימת חשיבות מיוחדת והתייחסות לביצוע מערכות בידוד תרמי במעטפת המבנה, גג המבנה, חללי גגות רעפים, קומת מסד וכד´. על מנת להימנע ככל שניתן מתופעות אלו מומלץ להתייחס לגורמים הישירים הגורמים לתופעות אלו, ההמלצות הינם:
לדאוג שהטמפרטורה של הקיר הפנימי לא תהיה נמוכה בהרבה מטמפרטורת האוויר בדירת המגורים.
לוודא ביצוע משלים בקירות המעטפת ע"י כיסוי גשרי קור באמצעים תרמיים, לאוורר את דירת המגורים, ע"י אוורור מתאים, אפשר למנוע את הצטברות האדים בדירה, העלולים להפר את נקודת הרוויה של האוויר.
במידה וקצב חילוף האוויר בדירה קטן, ניתן להשתמש באמצעים מכאניים לאוורור דירת המגורים, כגון:במטבח, חדרי אמבטיה, חדרי ארונות.
מומלץ לבצע בידוד תרמי מתאים בקומות העליונות, גגות שטוחים באמצעות, לוחות פוליסטירן ושכבת מדה, שכבת בט-קל, שיטת גג הפוך, בגגות רעפים באמצעות, רדיד אלומיניום, צמר סלעים, גגות ללא בידוד תרמי נאות, יכולה הטמפרטורה של התקרה הפנימית להיות קרובה לזו שבחוץ.
ניתן בנוסף לצבוע את דירת המגורים באמצעות צבעים ייעודיים, כגון, אקרינול או פרמה וייט.
בברכה
ס.דניאל – מומחה ויועץ איטום, בידוד תרמי ואקוסטי ומערכות גמר בבנייה.
