אחד מהדיירים שאין לו חנייה רשומה כלל ,השתלט על הפינה וחונה בה.הוא טוען שהוא דייר בבית( דירתו שכורה )ורשאי להחנות שם.האם זה נכון? אבקשך תשובה מהירה ותודה
האם מותר לי למשל לשים שם מכולה?ודאי שלא!
האם מותר לי לשתול מה שאני רוצה היכן שאני רוצה?
זוהי השתלטות על שטח ציבורי ואין לה אישור מראש.
מחר ימלאו את כל השטח הפנוי בבית במכוניות!
או ש"הפינה" היא שטח משותף ואז בוודאי אין רשות לדייר כלשהו (בעל דירה או שוכר) להשתלט עליה. רכוש משותף הינו משותף גם "בפינות".
או ש"הפינה" היא חלק מחנייה של מישהו ואז בוודאי שאין דייר יכול להשתלט עליה ללא הסכמת בעל החניה.
על הועד להוציא מכתב תקיף לבעלי הדירה ולומר לו כי השוכר שלו השתלט באופן חד צצדי ושלא כדין על שטח משותף, לשאול האם זה על דעתו, לדרוש שוירה לשוכר לחדול מכך לאלתר ואם לא כן יוגש הליך.
שנית, מה ההבדל בין המצב הזה לבין מצב של מגרש חניה משותף שבו החניות לא רשומות בטאבו וכל אחד רשאי לחנות אם יש מקום פנוי?
השאלה היא אם להעמיד מכונית באותה פינה זה דבר סביר (הפינה היא חלק ממגרש החניה) או לא סביר- (בגינה או ברחבה שלפני הכניסה ללובי).
מובן שזכותם של הדיירים לאסור בתקנון על החניית רכב באותה פינה.
]
מה ההבדל בין המצב הזה לבין מצב של מגרש חניה משותף,
האם להחנות רכב ברחוב במקום מוסדר זה להשתלט על שטח ציבורי?
כלומר אם דייר השתלט על שטח משותף ללא התנגדות מצד אף לא אחד מן הדיירים האם לאחר תקופה מסוייימת הם אינם יכולים להתנגד או לתבוע פיצוי?
אחת מהשתיים –
אם זה שטח משותף – הרי שלא ניתן לעבור לסדר היום כאשר ללא הסכמה דייר אחד משתלט עליו, למעשה הוא מצפצף על האחרים, אין לו חניה רשומה משלו אז הוא קובע עובדה – זו החניה שלי. למה?
אתה רוצה חניה – נצמיד את השטח לדירתך כחניה ואתה תשלם X דולרים לכל דייר – זו דרך המלך.
אם זה חלק מחניה רשומה של מישהו – אז זו הסגת גבול.
חניה פרטית דינה כדירה או מחסן פרטי – קניין.
בכל מקרה תחת שתי האופציות המעשה של אותו דייר הינו חמור משום שהוא חד צדדי ומנוגד לדין.
התיישנות כן רלבנטית למשל בהיבט של תביעה נגד אותו דייר לתשלום החזר כספי בגין השימוש שעשה ברכוש משותף – תביעה כספית כזו אפשרית רק 7 שנים אחורה.
אבל הבעיה היותר שכיחה היא ש"מי שישן על זכויותיו" לאורך זמן עלול להחשב כמי שהסכים בהתנהגות למצב. ההנחה היא שבעל זכות יעמוד על זכותו ושאי עמידה על הזכות מעוררת שאלות לגבי הזכות עצמה.
למה להכניס את עצמך למצב בו כל צד יטען טענות שונות ומשונות לגבי הסכמות בעבר – עדיף לכל הפחות להוציא מכתב מיידי וללר דיחוי ל"פולש" לפיו הועד רואה בחומרה את המעשה ושגם אם לא יוגש הליך לא יחשב הדבר כויתור על הזכויות וכו´.
לא מדובר על סגירת החניה עם שרשרת ו/או העמדת רכב באופן פרמננטי.
לפי ההיגיון הזה, גם החניית רכב ברחוב היא השתלטות חצופה על שטח ציבורי בלי לשלם על כך.
ואני שוב אומר שאם מדובר על חלק ממגרש החניה ואם זה לא מפריע לאף אחד, אז כל עוד לא הוחלט אחרת מותר לחנות.
ואפילו יש התייחסות לכך באתר של האגודה לתרבות הדיור:
"האם כל דייר רשאי לחנות בכל מקום בתחום חצרות הבית
במקום שיש חניות מסומנות וצמודות לדירות, רק בעלי אותן דירות רשאים לחנות
בהן. במקום שאין חניות צמודות, כל דייר רשאי לחנות בכל מקום פנוי. בבחינת
כל הקודם זוכה. קיים קושי שלבעלי דירות בבית יש יותר ממכונית אחת. במקרים
כאלה רצוי שיקבע הסדר ע"י אסיפה כללית שיהיה מוסכם על כל דיירי
. הבית או רובם "
עו"ד דין שחל הוא איש המקצוע .
אם גם אתה עו"ד – תן לנו לדעת ואז אתנצל על המכתב הזה .
אתה עלול להטעות את אלה שאולי לא יודעים
להפריד בין חוות דעת של הדיוט (לא אידיוט חלילה…)
לזו של בעל המקצוע , שבטח גם לא מרגיש נוח
עם ההתנצחות המיותרת הזו שלך . חלאס .
ואגב , החוק כפי שהסביר אותו עו"ד שחל , דווקא
*לי* נראה בהחלט הגיוני . תהיה בריא .
לא מקרה של חניה בלתי מסומנת וכל הקודם זוכה בה (כמו המקרה שאתה מביא מהאגודה).
אלא מקרה בו דייר מסויים נוהג בניגוד לאחרים ומחנה בקביעות את הרכב בשטח משותף או פרטי ללא היתר או הסכמה מאיש.
אם אין בכך כל הפרעה הרי שנקל יהיה להסדיר זאת כפי שעושים בבית משותף – יואיל אותו דייר לקבל הסכמה לשימוש שלו באותו שטח.
