חוקים מצחיקים

חוקים עליזים

דווקא בימינו כשהכל, או כמעט הכל, נראה מדכדך ואפילו מדכא וכולם עסוקים בלדבר על "המצב", חשוב גם לצחוק קצת וראה זה פלא – אחד המקומות בהם ניתן למצוא מאגר בלתי נדלה של בדיחות, מוזרויות ואבסורדים הוא – ספר החוקים!

נשמע מוזר ?

לא ממש. ספר החוקים הישראלי שלנו מלא עדיין בביטויים עתיקים ובשפה שהיא כבר בקושי מובנת.

שימוש במילים ארכאיות כגון "ראינוע" או "המכונן של מכונת ההצגה", כשמתכוונים לקולנוע ולמקרין הסרט, הוא שימוש שכיח למדי. הבה נעבור על כמה חוקים שהצד החזק שלהם אינו בהכרח הצד הרציני, ונפתח בחוק "הכבד" ביותר, הלא הוא חוק העונשין. ב"חוקי מרפי" הזכורים לטוב יש חוק נחמד שאומר "חוקים רבים – עבירות רבות" ונדמה, שאין הגדרה קולעת יותר מזו לחוק העונשין שלנו, שמונה אגב למעלה מ- 500 עבירות.

האם ידעתם למשל שקיימת עבירה מיוחדת (סעיף 492 לחוק העונשין), הקובעת ש"בעל מלון או אכסניה שאינו מציג בלילות פנס בחצריו" צפוי לעד חודש מאסר. דמיינו למשל את בעל מלון הילטון בת"א צועד בלילה ליד המלון עם פנס כיס קטן, כדי לא לעבור עבירה….

עבירה "נחמדה" אחרת היא "סירוב לקבל מטבע בשווי הנקוב" (סעיף 489). נניח שמסרבים בחנות לקבל מיכם מטבע של 10 ש"ח – המסרב צפוי לשלושה חודשי מאסר! האם באמת בגלל העבירה הזו לא נתקלתם מעולם בסירוב לקבל מיכם כסף?

אבל העבירה הכי מוזרה בספר החוקים של מדינת ישראל מצוייה בסעיף 198 לחוק העונשין – "העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית, דינו מאסר שלוש שנים." אני מכיר כאלה, שכמעט כל מה שהם עושים עלול להביא לתקלה ציבורית… זוכרים את הפרק האחרון בסיינפלד ? שם האשימו את ארבעת המופלאים באי סיוע לבחור שמנמן, שנשדד לאור היום. חוק "השומרוני הטוב", כפי הוא מכונה, מחייב להגיש עזרה לאדם במצוקה. והנה גם בחוק העונשין שלנו יש משהו דומה (סעיף 491). אצלנו המחוקק אף הגדיל לעשות – נקבע למשל ש"המסרב להגיש עזרה שיש ביכולתו להגיש כשהוא נדרש לכך מאת עובד הציבור לנוכח עבירה בעיצומה או ספינה נטרפת … דינו מאסר חודש ימים". אז ראו הוזהרתם – אם נקלעתם ללב ים, אתם נאבקים בעוז בגלים ואיזה עובד ציבור ניגש אליכם ודורש מכם לעזור לספינה נטרפת – אתם חייבים לסייע אחרת תשבו במאסר.

בכלל המחוקק שלנו אוהב את הים – כך למשל עד היום קיימת עבירה של שוד ים (סעיף 169) – שודד ים צפוי לעד עשרים שנה! בהחלט עבירה לא כדאית. אולם חוק העונשין בהחלט אינו החוק היחידי, שיש בו "פנינים" ועבירות תמוהות.

כך למשל בפקודת בתי הסוהר מפורטות עבירות המשמעת של אסירים, נושא בהחלט חשוב. לצד עבירות ברורות, מובנות ו"הגיוניות" כגון נמלט מהכלא, או תקף או אפילו, לא עלינו, קילל והשתמש בלשון מעליבה, אנו נמצא גם, למשל, "זיהם במזיד באר"! המחוקק טרח ורשם עבירה של זיהום באר, ולא סתם אלא במזיד – וישאל השואל: איפוא הצליח האסיר למצוא בכלא באר?

סעיף מעניין לא פחות באותו חוק עוסק בביגוד וזהו הנוסח: "אסיר שבגדיו הושמדו רשאי מנהל בית הסוהר לתת לו, בעת שחרורו, בגדים לפי מעמדו." הסיום "לפי מעמדו" הוא המעניין: תארו לכם למשל שבגדיו של עופר נמרודי בזמנו או עופר גלזר היו מושמדים. מנהל בית הסוהר צריך היה, כנראה, לבלות בחנויות היוקרתיות של ככר המדינה בתל-אביב, כדי להצליח להלביש אסיר כזה. ואם לא מוצאים לאסיר בגדים לפי מעמדו, מה זה אומר, שהוא לא משתחרר?

מאגר מוזרויות מכובד ביותר מצוי גם בסעיפי חוק שמנסים להגדיר דברים. אחת המשימות החשובות ביותר של חוקים היא להגדיר בצורה מדוייקת ומקיפה ככל שניתן מושגים, פעולות ועצמים, כדי למנוע סדקים, פרשנויות והתחכמויות. המשימה המובנת הזו מביאה לעיתים לאבסורדים חביבים במיוחד.

כך למשל ניסה המחוקק, בפקודת הדיג, להגדיר "דג". המחוקק רצה ללכת על בטוח. הוא לא רצה, שיביאו לו ביום מן הימים איזה דוגמא של יצור מימי, שאינו כלול בתוך ההגדרה. הוא רצה שהאיסורים על דיג לא חוקי יהיו ברורים וחד משמעיים ככל שניתן. עד כדי כך רצה המחוקק – עד שכנראה הרצון העביר אותו על דעתו וכך ההגדרה – צריך לקרוא לפחות פעמיים כדי להאמין, אבל זהו החוק בישראל: "דג פירושו כל חיית מים, בין שהיא דג ובין שאינה דג והוא כולל ספוגים, דגי צדף, מקליפים, צבים ויונקים שבמים." מילא ספוגים, מילא "מקליפים" – מה זה? – אבל דג כולל גם שאינו דג ?! זה יותר מדי לא ? וחוץ מזה שמתם לב, שכדי להגדיר "דג" משתמש המחוקק במלה "דג" בתוך ההגדרה.

שיטה מעניינת ומסתבר לגמרי לא נדירה. המחוקק דווקא אוהב מאוד הגדרות מעגליות, שלמעשה לא מגדירות כלום, אלא דווקא מנסות להכניס כמה שיותר דברים לתוך ההגדרה. כך למשל נוכל למצוא בפקודת הפרשנות את ההגדרה הבאה ל"בית": "בית – לרבות כל בית, חלק מבית וכל בנין או מבנה אחר…" כאן התחלת ההגדרה היא יפה – בית לרבות כל בית. נו, ואנחנו באמת חשבנו ש"בית" זה "לא כל בית" והמחוקק עזר לנו להבין טוב יותר שבית זה כל בית. אבל – מה זה בית? ובכלל, המלה "לרבות" ממש אהובה על המחוקק. כך הוא יכול לשכוח משהו ואם מזכירים לו את זה, הוא יכול לבוא ולומר: אה, כן, כמובן חשבתי על זה, לכן זה "לרבות".

ובכן, כל עוד לא תימצא בחוק העונשין עבירה נגד כתיבת רשימה על חוקים מגוכחים, ניתן יהיה להמשיך ולחייך גם מספר החוקים, או לפחות מחלק ממנו.