האם מספיק ברוב רגיל באסיפת דיירים כללית לקבוע שמיסי הועד יחולקו באופן זהה ושוויוני בין בעלי הדירות? או שנחוץ רוב של 2/3 מבעלי הדירות בבניין לקבוע החלטה זאת?
עלי לציין שמדובר בבניין שעדיין לא נרשם בטאבו ועקב כך חל עליו התקנון המצוי.
אודה לתשובה עניינית או להפנייה למקורות מידע אחרים
אגב, גם בניין שלא נרשם בטאבו יכול להנהיג תקנון מוסכם. זה אמנם לא יחייב דיירים חדשים אבל זה תקף אם הוחלט ברוב.
ראי מה ענו לי בקישור המצורף.
המשותף
דוגמא לאחת הפרשנויות לחוק : הרוב ישלם שווה והבודדים לפי החוק.
יש רבים וטובים שמוכנים למען שכנות טובה לבחור בתשלום שוה תוך כדי מתן לסרבנים הבודדים לשלם לפי יחס רצפתם לרצפת כולם. כלומר הרוב יתחלק שווה בהשלמת הסכום לאותם בודדים. ברוב המקרים הסכום אינו גדול. אך האוירה הטובה מעלה את ערך הבינין.
למעשה יש כאן רק שתי אפשרויות אמיתיות:
או שנדרשת הסכמה כללית (הגישה המחמירה; פרשנות דווקנית של החוק); או שנדרש רוב של שני שליש, קרי רוב של שינוי תקנון (הגישה המקלה; פרשנות תכליתית של החוק).
דעתי, שבעבר נומקה כאן בהרחבה, שדי ברוב מיוחד של שני שליש מבעלי הדירות כדי לעבור משיטת חלוקה אחת לאחרת.
למשל לעבור מתקנון מצוי וחלוקה לפי שטח דירה לחלוקה שווה לכל דירה.
דיעה זו משתלבת יפה לא רק עם לשון החוק (כפי שאני מפרש אותה) אלא גם עם הנטיה ההולכת וגוברת להמעיט את המקרים בהם נדרשת הסכמה כללית עד מינימום (המאבק ב"דייר הסרבן" או "הדייר הסחטן").
ההליך המומלץ הוא זה:
1. אסיפת דיירים שמציגה באופן מסודר את הנימוקים לשיטה אליה רוצים לעבור. קיום דיון עם פרוטוקול מסודר.
אם יש באסיפה את הרוב הנדרש – שני שליש מכלל בעלי הדירות בבית (לא מהנוכחים באסיפה) מחתימים אותם על מסמך שהוכן מראש ואשר יוגש לרישום כתקנון בטאבו.
אם יש רוב באסיפה אך הוא אינו מספיק מחתימים לאחר האסיפה את הרוב הנדרש ובמידה ויש רושמים את התקנון.
אם כבר באסיפה אין להצעה רוב בכלל – היא ממילא נופלת.
מי הקריזיונר האהוב עליכם …)
אני הייתי הולך על בטהובן …