אנו גרים בבית דו-משפחתי, והמעבר אל השכן הצמוד מתבצע דרכנו. יש לפני הכניסה אלינו דרך שרוחבה מספיק למעבר רכב אחד בלבד, יש לנו חניה צמודה שהיא לפני הדרך הזו, והחניה של השכן היא בקצה הדרך (מול הכניסה לביתו).
שאלתי:
האם לי אסור להשתמש בדרך המעבר בכדי שלא אעכב את השכן
מה קורה אם יש לי דברים כבדים להעביר לבית ? (הכוונה איננה לסל קניות אלא לרהיטים, מקרר, ודברים דומים) האם אסור לי (או למוביל מטעמי) לעמוד בכניסה לביתי לפרוק אותם ואז לנסוע לפנות את הדרך?
מה יקרה אם אני אצטרך לחסום את הדרך לצרכי שיפוץ חיוני (במעבר עובר צינור מיים ואני חושד שהוא רקוב ותדרש החלפתו בקרוב)?
אני מחפש פתרון בדרכי נועם. ואין לי כוונה להפריע לשכן. ברור לי שמחובתי (אפילו אם לא חוקית, הרי שאנושית) להזהיר לפני שאני עלול להפריע ולנסות ולחפש פתרון שיפריע באופן מועט ככל הניתן. ואולם, השכן הוא אדם קשה, ונוטה להתעקש .
אני רוצה לברר מהי המשמעות המעשית של דרך המעבר, והאם קיום זכות המעבר לשכן, יכולה למנוע / לצמצם למעשה את זכות המעבר שלי ?
האם יש מידתיות בהפרעה, ואם כן, כיצד קובעים אותה?
תודה
זכויות מסוג זה מוגדרות "זיקת הנאה" – זיקת הנאה היא שיעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם.
הנושא הוא מורכב וחוק המקרקעין והפסיקה מרחיבים בכל היבט ותת-היטב של הנושא.
היבט מעניין במיוחד הוא "זיקה מכוח שנים":
מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה.
את יכולה להשתמש בשטח שלך ולנהוג בשטח שלך מנהג בעלים, בכפוף לזכות המעבר של השכן. אם מחנים רכב וחוסמים את זכות המעבר זה חורג מהמותר. אבל ברור שמותר לך להעביר דברים כבדים וכד´ מבלי לבצע חסימה קבועה או ממושכת למעבר השכן.
לסיכום: לשכן זכות חוקית ואין כאן טובה אנושית שאת עושה לו. מאידך אינך מוגבלת לחלוטין ושימוש סביר או זמני אפשרי בהחלט.
מנסיוני בתים דו משפחתיים מסוג זה הם פתח לצרות אין ספור ואם יש פתרון כלשהו מבחינת תנאי השטח להפריד ביניכם, כדאי לעשות זאת ע"י חלוקת המקרקעין וגידור.
כשאין אפשרות כזו צריך לקוות לטוב.
