כבר העלתי בעבר את הסיפור אך עתה אחדד:
לפני שנה רכשנו דירה עם חניה בטאבו.
לבעל הדירה הקודם (נפטר) היה הסכם בעל פה עם אחד השכנים כי הם מתחלפים בחניות אחד של השני (שתי החניות בטאבו). כך היה כ-30 שנה. כל אחד מהם החנה בחניה הרשומה על שם השני.
כשקנינו את הדירה, שלחה היורשת (שמכרה לנו את הדירה)מכתב לשכן ובו דרשה ממנו להפסיק להחנות בחניה.
השכן ענה לה כי לדעתו יש להמשיך את ההסכם. היורשת/מוכרת השיבה לו כי עליו לפנות מיד את החניה וכי ההסכם שבעל פה מבוטל.
כשנכנסנו לדירה לפני כשנה שוחחנו עם השכן בעל פה והסכמנו להמשיך בהסדר הנ"ל כל עוד אין לנו בעיה עם זה.
וכך היה שנה.
כיום השתנו הנסיבות (רכשנו רכב גדול יותר, מסתבר ששכנים חוסמים את החניה ה זו שוב ושוב ללא הואיל).
פנינו אליו ואמרנו כי אנו מעוניינים להפסיק את ההסדר וכי כל אחד יחזור להחנות בחניה הרשומה על שמו בטאבו.
השכן טוען כי יש לו זיקת הנאה בחניה שלנו ואינו מוכן לפנותה.
האמנם?
מה באפשרותנו לעשות?
האם נכון לנקוט ב"בריונות" ולהתיחל לחנות בחניה שלנו למרות סירובו? לעשות שער לחניה?
תודה רבה
ההגיון אומר לי שלא – כי הרי אם היתה זיקת הנאה לשכן´ על החניה, אדם נורמלי לא היה מעלה בדעתו לרכוש את הדירה עם חניה זו (שמישהו אחר הוא הזכאי להשתמש בה…).
במידה והיתה לו זיקת הנאה מכח השנים מול הבעלים הקודם ז"ל, האם המכתב שנשלח אליו בעת עסקת המכירה ע"י היורשת יש בו לבטל זיקה זו?
האם שינוי מצב חניה כשלעצמו (מכירת הדירה והחניה לנו) אינה משנה את מצב הנכס ולפיכך מבטלת את זיקת ההנאה שלו (במידה והיתה כזו)?
תודה שוב פשוט צריכה חידודים לפני שמתחילה הליך לא נעים מולו…
ראה הפתיל הקודם והסעיפים בחוק המקרקעין המוזכרים שם.
