מהם סמכויות נציגות הבית בבניין אשר לא נרשם עדיין בפנקס הבתים המשותפים – האם הם שונות לאחר הרישום?
באין תקנון לבניין, האם חתימת כלל הדיירים על החלטות שונות תחייב בעתיד את התקנון?
אלא שאם היו הדברים כה פשוטים השאלה לא היתה כה יפה.
ראשית אסביר את עמדתי ואח"כ אתמודד מול החולקים:
שוכר אינו בעל דירה והוא אינו בעל זכות הצבעה באסיפת דיירים. כיצד יבחר אדם חיצוני שכזה לועד הבית?
זאת ועוד: גם מהותית זה לא נכון ולא ראוי משום שאין לשוכר זהות אינטרס עם בעלי הנכסים/הדירות ואולי אף להיפך: יש לו לכאורה ניגוד אינטרס – שוכר שמטבעו הוא זמני בנכס רוצה להקטין הוצאותיו – מה יהיה האינטרס שלו בהחלטות לטווח ארוך. נקודת המבט שלו היא נקודת מבט לא טובה בהיבט שמיהר על זכויות קנייניות בנכס.
מנגד ניתן לסנגר על השוכר ולתקוף אותי:
ניתן לומר שמדובר רק בחברות בוועד שמטפל ממילא רק בשוטף ולשוכר כן יש אינטרס ראוי לכך. ממילא אין הועד מטפל או אמור לטפל בעניינים שאינם שוטפים. חוץ מזה אם ועד יכול להיות חיצוני (ממונה ע"י מפקח או מינוי של גוף מתחזק חיצוני ע"י הדיירים) למה להפלות לרעה שוכר נמרץ ומתנדב? למה לא לבחון לגופו את המינוי, אם טוב הוא או רע?
ואם יתגלה שהשוכר אינו חבר ועד טוב פתוחה הדרך לסלקו באמצעות אסיפת דיירים שלא מן המניין. ובכלל יש שוכרים שהם לא לתקופה קצרה אלא ארוכה והם מוכרים וותיקים לא פחות מדיירי הבית.
למרות הכל אני לא מקבל זאת והייתי אומר כך לסיכום: התופעה מוכרת לי והדבר קורה בעיקר בדלית ברירה כאשר אין רוח התנדבות אצל בעלי הדירות ופשוט ככורח השעה, כרע במיעוטו, נבחר שוכר לתפקיד.
מצב זה אינו בריא ובכל מקרה יש לפחות לשמור על רוב חברים בועד שהם בעלי דירות וכן לדרוש לקבל מהשוכר את הסכמת בעל הדירה/המשכיר אשר מייפה כוחו של שוכרו לתפקיד.
סמכויות הנציגות אינן פחותות בשל העובדה שהבית טרם נרשם כבית משותף.
יש תקנון לבית והוא התקנון המצוי.
"כמו כן אין מניעה, שבנציגות יכהן אדם שאינו בעל דירה (חנות)."
תודה
שלמה
קראתי אותו ויש לי ספק אם הוא מסייע לנו במשהו:
אמנם נכון שיש בו משפט אחד אותו ציטטת ובו נאמר כי אין מניעה לכהונת מי שאינו בעל חנות בנציגות הבית.
אלא שעובדות המקרה רחוקות מאוד מבית משותף במובן הרגיל והשיגרתי בו אנו עוסקים – קרי בית דירות – שכן מדובר "במרכז מסחרי גדול" – ואליו משתרבבים היבטים נוספים, כגון נציגות שהיא עמותה, שגם הם אינם מקרבים את המקרה המיוחד הזה אל ענייננו.
מעבר לכך וכפי שכבר אמרתי קודם לכן אין החלטת מפקח בגדר תקדים מחייב למפקחים אחרים. יתכן שבאותו מקרה מיוחד היה מקום לקביעה שציטטת אבל הנורמה אינה כזו וסביר שקביעה מעין זו, לו היתה נקבעת בתיק בית משותף רגיל, היתה יותר מסוייגת.
הדבר המדהים בהחלטה מאילת הוא דווקא העובדה שבאסיפה לא נכחו רוב או מחצית מבעלי החנויות אלא קומץ בלבד ולא ניתנה גם הזמנה לאסיפה נדחית בכל קוורום ולמרות זאת המפקחת לא ראתה בכך פגם – ואני בכל הכבוד חושב שהיתה כאן שגיאה.
מכל מקום לסיכום בעניין שלנו: הסוגיה אינה חדה וחלקה גם לאחר פסה"ד הנ"ל. דעתי האישית היא – ואני מדגיש שזו עמדה משפטית שלי ולא על סמך הלכה מחייבת (שאינה קיימת) – ששוכר דירה אינו יכול לשמש כחבר נציגות אלא במקרים מיוחדים וחריגים וכרע במיעוטו.
