החוכמה היא לפרש את החוק על רקע פסיקה שהתייחסה אליו.
הרבה אנשים אומרים – לא !
ולכן הם הולכים למספר רופאים כדי לקבל כמה תשובות, ולאחר מכן מחליטים – בעמצם – על איזה תשובה להסתמך.
בהרבה פסקי דין של בית המשפט העליון שבהם יש 3 שופטים או יותר, חלק מהשופטים פוסק א´ וחלק פוסק ב´ – כאשר א´ הפוך ל-ב´. אז מה נכון ? אין אמת אבסולוטית. החובה והאחריות עליך להחליט – ולא להסתמך על אף אחד, בין אם זה קשור לעניין רפואי או לעניין משפטי.
……………………………………………………………………………………………………………………………
אתחיל מהסוף ואחזור (בסוף) להתחלה:
עוצמתו של הפורום הזה ויחודו מפורומים אחרים שאני מכיר או מעורב בהם היא דווקא ברמה המקצועית המאוד גבוהה ואפילו המפתיעה של משיביו השונים ובעיקר אלה הקבועים.
קשה למצוא אצל עורכי דין טובים מהשורה רמת התמצאות בחוק ובפסיקה כפי שאתה מוצא בפורום הזה ואני עצמי לומד מהתשובות לא מעט.
התחום המשפטי ובכלל זה תחום הבתים המשותפים אינו תחום של "שחור ולבן". יחסית מעט סוגיות הן שחור ולבן ורוב המקרים מאפשרים הבעת דיעה אישית או נטייה לכיוון מסויים, תוך הסתמכות על אותו דין ממש – אלה הם החיים ואלה הם גם החיים המשפטיים וזה מה שיפה לטעמי בתחום שבחרתי לעסוק בו.
לכן מאחר ופרק הבתים המשותפים בחוק המקרקעין הינו יחסית קצר ודי נגיש אציע לך לעיין בו ואף להדפיסו לעצמך – ותוכלי לעשות זאת גם דרך אתרנו. מסמך חשוב נוסף מהחוק הוא התקנון המצוי – אשר בסיומו של חוק המקרקעין – וגם בו הייתי מעיין. זהו עיון ללא דעות קדומות וללא דעות אישיות של אחרים. לאחר מכן כדאי לשאול ואין לי ספק שתהיינה עדיין שאלות רבות.
בחלק לא קטן מהשאלות התשובה כלל אינה בחוק או בתקנון ולכל הפחות הייתי אומר שהחוק אינו מספק תשובה מלאה אלא רק התחלה של תשובה.
והערה שלדעתי חשובה לגבי המקור החשוב והנוסף של הדין בתחום זה קרי פיסקי דין בתחום – צריך להבין שכאן יש לנו בעיה של ממש:
ראשית, פסיקת המפקחים האזוריים אינה מהווה "תקדים מחייב" לא אותם ולא אותנו (כלומר גם מפקח בפ"ת למשל אינו מחוייב מפסיקת מפקח מת"א באותו עניין ממש ויתכנו פסיקות סותרות ושונות בכל נושא ואף באותו אזור). חלק גדול מפסיקה זו כלל אינו מתפרסם ואינו נגיש לציבור.
אפילו פסיקת בתי המשפט המחוזיים – שהם ערכאת הערעור על המפקחים – אינה מחייבת, במובן המשפטי של המלה. ברור כי הפסיקה היחסית לא רבה בבתי המשפט המחוזיים היא חשובה ויכולה לתת תמונה סבירה על המצב המשפטי אולם תיתכנה גם כאן פסיקות סותרות.
ואם זה לא מספיק הרי שהבעיה הבאמת גדולה היא שפסיקה היא בד"כ לא "שורה תחתונה" אלא חלק אינטגרלי מתשתית עובדתית מסויימת ואני מאוד נזהר לא לצטט מפסיקה במסגרות שאינן יעוץ משפטי ספציפי שכן זהו מקור בלתי נדלה לטעויות והטעיות ואי הבנות בתום לב.
לסיכום וזה באמת הסוף: אין כל גריעה או פגם באמינות תשובה אשר יש בה גם הבעת דיעה אישית. להיפך: יש לי ויכוחים ואי הסכמות בשלל סוגיות בנושא זה עם טובי עורכי הדין של התחום – ועד שסוגיה כלשהי לא תוכרע ע"י בית המשפט העליון (וזה נדיר) נמשיך כנראה להתווכח.
וגם כשעו"ד שחל משיב לך תשובה משפטית מוסמכת שמעוגנת בחקיקה ובפסיקה, אין לה למעשה שום משמעות, כי הצד שאיתו את במחלוקת לא מחוייב לנהוג לפיה, ואז את עדיין צריכה לפנות לערכאות וולפעמים לשכור עו"ד.
