מדובר בבנייין שקיים כ-15 שנה.
האם שיפור של המערכת הקיימת ( של האמור לעיל) שעלותה כ-11,500 ש"ח משנה את הרוב הנדרש.
מה ניתן לעשות לגבי דייר שמשכיר את הדירה שבבעלותו טוען שלא מעניין אותו איך נראית הכניסה לבניין שבשבילו מדובר בביזנס בלבד ושהוא מכיר היטב את החוק,האומר שלגבי עשיית מערכת חדשה דרושה הסכמה של 100%.הוא אינו מוכן לשלם על מערכת כניסה חדשה.הוא מוכן לשלם על תיקונים בלבד.
מתוך קריאה במאמרים שפורסמו (דרך האתר) ומתוך הכתוב בפורום הבנתי (ייתכן ואני טועה) שקיום אסיפה חוקית וקבלת רוב של שני שלישים מדיירי הבית מחייבת את כולם אפילו אם מדובר במערכת כניסה חדשה.האם גם רוב רגיל יספיק?
בתודה רבה מראש
אהרון
מתי זה סביר?
כאשר למשל זה במסגרת שיפוץ הקיים או כאשר ההוצאה קטנה.
לדעתי אם אצלכם זה לא במסגרת שיפוץ הכרחי אז ההחלטה חורגת ממסגרת סבירה ומחייבת הסכמה כללית.
מהרכוש המשותף לשם כך?
השכנים הגישו בקשה לעירייה לסגור חלק
מהכניסה ללובי מפואר עם תאורה יפה
ןאריחי קרמיקה מהודרים וקירות זכוכית.
בקיצור, שיפור ושידרוג הלובי ללא כל אפשרות
לקרוא לזה שיפוץ.
העירייה פנתה אלי בבקשה לנמק את התנגדותי.
מה אני יכול לומר להם כדי להתנגד לזה?
תודה
מה יכולות להיות התנגדויות שיתקבלו כדי
לעצור את אישור תוכניות היתר הבניה בעיריה?
גם לא נדרשת בכל מקרה הסכמה של מאה אחוז = חתימות של כל הדיירים = כדי לקבל היתר. תלוי במה מדובר.
במסגרת הליך זה ניתנת הזדמנות לכל מי שמתנגד לתכנית להשמיע התנגדותו. התנגדות זו חייבת להיות מנומקת. הנימוקים צריכים להיות מתחום התכנון והבניה ולא סתם התנגדות. מתקיים דיון ואם ההתנגדות נדחית לגופה ינתן היתר גם אם אין הסכמה כוללת.
ושוב הכל תלוי במה מדובר – שינוי של לובי, הוספת מעלית, הוספת חניה וכד´.
במקביל ניתן לנהל הליך בפני המפקח בטענה שהרוב הנדרש לסוג פעולה מסויימת לא התקבל.
בבית המשפט המחוזי בבאר שבע התבררה עתירה מינהלית בה עתרה הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד ועדת הערר המחוזית על כך שהועדה המחוזית ביטלה היתר בניה שניתן ע"י הועדה המקומית – רק משום שלא נבדקה ההסכמה הקניינית של בעלי הדירות. בית המשפט פסק שהביטול היה כדין, בשל חוסר הסכמה קניינית (ללא קשר לשאלה התכנונית):
מקרה אחר, היה בבית המשפט המחוזי בנצרת, שם פסק בית המשפט כי סירוב הועדה המקומית ליתן היתר בניה רק בשל העדר הסכמה קניינית של בעלי הדירות היה מוצדק ונעשה כדין:
המסקנה היא, שהתנגדות קניינית של השכנים אפשר שתטרפד את הליך קבלת ההיתר.
הסכמת בעלי הקניין הדרושה לבניה ברכוש המשותף היא 100%.
את הועדה לתכנון ובניה לא מעניין אם יש או אין הצמדה.
כשאתה בונה, אתה חייב היתר-בניה, ולכן, הסכמה מבעלי הקניין של השטח שבו נעשית הבניה בשיעור שנדרש בחוק. ושוב פעם, שיעור ההסכמה הדרוש לבניה בתחום הרכוש המשותף הוא: 100%.
פסקי הדין הובאו כדי להוכיח נקודה אחת, שהועדה לתכנון ובניה בודקת קיומה של הסכמה של בעלי הקניין בשטח שמתבצעת בו הבניה, כשלב מקדמי, ועוד טרם הדיון בהיבט התכנוני. בעדר הסכמה כאמור – לא ינתן היתר הבניה.
הטענה שלך שהועדה בודקת הסכמת בעלי הקניין אך ורק בבקשה להיתר בניה שבו מתבצעת הצמדה – היא תמוהה, וחסרת בסיס לחלוטין.
ראי נא את סעיף 1.2 ואת סעיף 5.2
בסעיף 1.2 מספיקים 75% לבניה ברכוש המשותף,
ואילו בסעיך 5.2 לסגירת לובי לא מוזכרת בכלל הסכמה.
מספיק שכמה דיירים (50%) יחליטו על סגירת הלובי,
ואם הם מוכנים לממן את זה, אז הם יקבלו את ההייתר.
קל וחומר הסכמה של 66% מבעלי הדירות.
איך אפשר למנוע זאת?
תודה
סעיף 5.2 מתייחס לתב"ע שנערכה בשנים 1995 ו/או 1996. זה לא רלוונטי למצב החוקי דהיום. לא נאמר בו (כטענתך) שלא נדרשת שום הסכמה קניינית.
סעיף 1.2 אומר שבבניה ברכוש המשותף שלא מוצמד, יש צורך בהסכמה של 100%, ושמיועד להצמדה לדירה כהרחבה – 75%.
צריך לזכור שהחוק לא ברור לחלוטין, ולכן פסקי הדין שמפרשים את החוק הם שקובעים. החלטות עדכניות (משנת 2008) של ועדות התכנון או ועדות הערר המחוזיות לעניין ההסכמה הקניינית הנדרשת, קובעות בבירור שנדרשת הסכמה קניינית של כולם, אלא אם כן זו הרחבת דירה, שאז ההסכמה 75%.
כל האמור לעיל מתייחס להסכמה הקניינית הנדרשת לצורך הליכי הרישוי לקבלת היתר בניה. בנוסף יש פסקי דין, המסתמכים על חוק המקרקעין ללא קשר להיתר הבניה, שקובעים שבניה או הריסה של קיר ברכוש המשותף מחייב הסכמה של כולם, כי יש בכך פגיעה מהותית בזכויות הקניין של כל בעלי הדירות, שמחייבת הסכמה כללית.
איך אפשר למנוע? מגישים התנגדות למתן ההיתר, מסתמכים על פסקי דין ועל החלטות רלוונטיות של ועדות הערר המחוזיות, אם יש צורך מגישים ערר לועדה המחוזית, ואם לא עוזר – הולכים לבית המשפט.
כמו כן ראי לדוגמה את סעיף 1.3 (ד) לענין התיחסות הועדה לשאלה הקנינית, וסעיף 1.5 לענין בניית גדר ברכוש המשותף.
זה אלמנטרי.
אבל גם ההיפך נכון: התנגדות שכנים אינה בהכרח מטרפדת הליך קבלת היתר.
על ההתנגדות להיות מנומקת והנימוקים נבחנים בהיבט דיני התכנון והבניה.
וגם מדובר כנראה על שינוי במבנה המדרגות, או שינוי מיקום וכו´, ולא "בהריסת-מדרגות" כטענתך, שהרי לא יתכן שנשארים בלי מדרגות בבית המשותף.
הדיון הראשון היה על בניה חדשה (חלוקת שטחים) בתוך הרכוש המשותף, ואין המשל דומה לראיה.
