הרחבת היריעה על סמך חוות דעת מקצועית

הרחבת היריעה על סמך חוות דעת מקצועית

מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא

במהלך הדיון המשפטי אשר עלול להתמשך חודשים ושנים, משתנים נתונים שנכללו בכתב התביעה, או שמשתנות הערכות מקצועיות ועולה לא אחת השאלה, באיזה מצב ראוי להגיש תיקון לכתב התביעה ובאילו מצבים יש לצפות כי בית המשפט לא יראה בהוספת נתונים משום הרחבת חזית שאין לקבלה.

מדובר בסוגיה רחבת היקף, שכאן יידון רק חלקה המתייחס לחוות הדעת המקצועית של המומחה, אשר מצורפת לכתב התביעה ואף מהווה בדרך כלל בסיס לו.

בהערת אגב יצוין כי עם קבלת חוות דעת מקצועית ממומחה המתמנה על ידי בית המשפט, ניתנת הזכות לכל צד לדיון להגיש תיקון לכתב טענותיו, וזאת כמשתמע וכנדרש מחוות הדעת ותוך 15 יום. זכות זו ניתנת על פי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, פרק י"א – מומחים.

לעניין הערה זו נוסיף ונאמר כי גם תשובות לשאלות הבהרה יוצרות זכות לשינוי כתב התביעה, כי יש לראות בתשובות חלק מחוות הדעת העיקרית – הבהרתה והשלמתה.

צריך לדעת כי המסגרת שבתוכה מצויים נתוני התביעה היא התביעה עצמה ולא נספחיה. לאור ניסוחה ופירוטה של התביעה, נגזרת מסגרת זו. כאשר לכאורה נוצר צורך להרחיב את יריעת התביעה, שלא כתוצאה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ייבדק כתב התביעה וייבחן, האם הוא כולל את השינוי שנגרם כבסיס לצורך זה אם לאו.

חוות הדעת המקצועית אינה יוצרת את תחום המסגרת.

נושא זה עלה בפסק דינו של בית המשפט העליון בתביעת פיצויים בגין נזקי תכנון לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965, ע"א 93 / 6826 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר-סבא נ' דב חייט ו42- אח', בית המשפט העליון, פד"י נא (2) 286, שופטים: א' מצא, א' טל, ד' דורנר.

להלן ציטוט מסעיף 35 לפסק הדין, שעניינו דיון בהרחבת היריעה של התביעה, ודחייה של טענה זו ככל שהיא התבססה על חוות הדעת [במקרה שלהלן – חוו"ד של הצד הנגדי], מהטעם כי אלה שביקשו לכלול פריט נזק נוסף בתביעה – לא טרחו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה:

"עיינתי בהשגות המשיבים על צדקת סירובו של בית-המשפט המחוזי לדון בשאלת קיומה של פגיעה נוספת זו ולא שוכנעתי כי יש עמנו מקום להתערב בהחלטה. המשיבים טוענים, כי על עצם קיום הזכות שנשללה מהם בתכנית הפוגעת עמדו לראשונה רק על-פי האמור בפסק-דינו של בית-משפט זה בפרשת פרי הארץ הנ"ל [8], אשר ניתן לאחר גמר שמיעת הראיות ולפני השמעת הסיכומים בתביעתם. אפילו נכונה הטענה, אין בה כדי להועיל להם. אם לקראת שלב הסיכומים אכן הבחינו ברכיב תביעה נוסף, שהיה בידם לכללו ומטעם זה או אחר לא נכלל בתביעתם המקורית, היה עליהם לבקש רשות לתיקון כתב-התביעה. משלא עשו כן, אין להם פתחון פה להלין. למשיבים הייתה טענה נוספת, והיא, כי עניין המרפסות הוזכר בחוות-דעת השמאים מטעם המערערות, וכי בכך יש לראות משום שינוי חזית המרחיב את יריעת המחלוקת. גם טענה זו דינה להידחות. השמאים, כדרכם של מומחים, פרסו בחוות-הדעת שלהם את כל הנתונים שנראו להם רלוונטיים. אך מסגרתו של משפט אינה נגזרת אלא מכתבי-טענותיהם ומהליכותיהם הדיוניות של בעלי-הדין עצמם".

מדובר כאן בנושא אחר, חדש, שאינו קשור לראשי הנזק האחרים שבתביעה ולא בהתרחבותו והתעצמותו של נזק שנכלל בכתבי הטענות.

לו היה מדובר בנזק נלווה, כזה אשר נוצר בגלל הנזק העיקרי שנטען – או בנזק שנטען אך הוגבר – יכל בית המשפט לקבל את הטענה, לדון בנזק הנוסף, וזאת מבלי להתנות בבקשה לשינוי כתב תביעה. יתירה מכך, יכל בית המשפט לראות בכתבי הסיכומים – בקשה משתמעת להרחבת היריעה, ולהיעתר לה.

הנימוק להיעתרות הוא נסיבתי סובייקטיבי, שכן אין לצפות מהתובע כי יקפיד להגיש לגבי כל סדק חדש בדירה או לגבי כל כתם רטיבות שצץ והופיע – שינוי ותיקון כתב תביעה. כך גם דין הערכות שונות של מומחים לגבי עלויות תיקוני הליקויים: לא נדרש מהתובע כי המומחה שלו יקלע בדיוק לעלות התיקון, וצריכה להיות פתיחות של בית המשפט גם למקרים בהם התביעה שהוכיחה את קיום הנזק – לא כל כך קלעה באומדן עלויות תיקונו, והנה, מומחה בית המשפט העריך את הנזק במחיר גבוה יותר.

ראה בעניין זה את דברי השופט גדעון גינת בת"א 396/94 בועז דניאלי ואח' נ' חיים שמרגד בע"מ, בית המשפט המחוזי בנצרת, פסק דין מיום כ' חשוון תשנ"ט (9.11.1998), [לא פורסם, מובא בספר "מומחיות בתכנון ובבנייה" כרך ב' מאת א' ו- ע' בן עזרא בהוצאת "אתיקה"].

בפסק דין זה קיבל בית המשפט את חוות הדעת של מומחה בית המשפט שלפיה עלות פריט א' הייתה יותר גבוהה בהפרש ניכר ממה שנטען בכתב התביעה, ופסק:

"קביעת המומחה מקובלת עלי, ואני רואה בדרישת התובעים בסיכומיהם לפיצוי בסכום שקבע המומחה עתירה לתיקון כתב התביעה כנדרש על פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלה אני נעתר בזאת".

ההבדל ברור:

בפסק דין חייט, הפריט שנטען על ידי המומחה בחוות הדעת, היווה ראש נזק שלא נטען בכתב התביעה מלכתחילה, ולכן בית המשפט לא הסכים להסתמך על חוות דעת כאילו היא כתב התביעה ולא אישר פיצוי [דיון בפיצוי] בנושא הנוסף. בפסק דין דניאלי, דובר על ליקוי שערכו נאמד מעל ומעבר להערכת מומחה התביעה – כמותית גם מעבר להיקף הכספי שבתביעה – ולא על ליקוי חדש שלא נזכר בכתב התביעה, ולכן בית המשפט זיכה את התובעים בפיצוי לפי הנזק שהוערך, ללא צורך בהתניית הפיצוי בבקשה לשינוי כתב תביעה מבעוד מועד.

‏09 מאי 2007