באסיפת הדיירים החוקית שנערכה, בה הוכרז מראש על תקפות החלטותיה בעניין הנושאים שידונו בה בכל מספר נוכחים שיהיו, ובנוסף צורפה גם תמיכתם בכתב של בעלי דירות נוספים בכל ההחלטות, סה"כ עד לשיעור של כ- 80% מהשטח הבנוי הכללי שבבעלות כל בעלי הדירות, נקבע בין היתר גובה וסדר העדיפויות להוצאות מסי ועד הבית. סיכום החלטות מודפס וברור נשלח לכל בעלי הדירות בין שנכחו ובין שלא נכחו באספה.
הוסכם באספה הכללית שנערכה, שיגבה – סכום שווה מכל בעלי הדירות – כמסי ועד הבית , סכום שגובהו נקבע מראש בשיעור נמוך מאד, השווה לכל נפש – הן לבעלי הדירות בעלי אמצעים הן לבעלי דירות שנקלעו לקשיים כלכליים, והן לשוכרים שאינם בעלי אמצעים, כדי לאפשר לכולם להיות שותפים בעשייה. למרות זאת כבר בגבייה הראשונה נתקלנו:
1. בכמה סרבנים ´אידיאולוגים´ (בעלי אמצעים) שנהלו את הויכוחים הללו כבר שנים רבות קודם לכן ותקעו כל פעולה משותפת למען הבניין.
2. הגדיל לעשות אחד מהם שמעבר לסירובו ה´אידאולוגי´ הציב דרישות נוספות ובהן דרישה – שועד הבית שאך זה הוקם, ישלם לו 2700 ש"ח תמורת הוצאה אשר הוציא לדבריו בשנת 2001 מכיסו על ´תיקוני´ ביוב שעשה כביכול בגלל הבניין. הוא ציין שאת העתק מכתבו הוא הפנה לאגודה לתרבות הדיור ולהגנת הצרכן.
אציין שבנייננו הוא מבנה מורכב – עם מבנה ראשי ושני לווינים. הוא אחד הלווינים, שהפך את המבנה שברשותו – הרשום בתיק הבית המשותף מיום הקמתו ועד היום – כמחסן, ל ´דירה´ (להשכרה) הרשומה בנסח המרוכז, מבלי שאיש מדיירי הבניין ידע על כוונת שינוי יעוד זה, ומבלי לקבל הסכמה מאף אחד מהשכנים לא בע"פ ולא בכתב.
בגלל ההיסטוריה של הבניין ומצבו הירוד, וסכום הגבייה הנמוך מאד מכל דירה, הוחלט פה אחד באסיפה הכללית ובתמיכת סה"כ 80% מבעלי השטח הבנוי בבניין, לנצל את הכספים שיאספו, קודם כל לשיפוץ הגדרות והכניסה לבנין (ממנו יהנה מאד מיודענו הסרבן המיתמם) וניקוי תקופתי של החצר לפי הצורך כפי שהיה טרם הקמת הועד. הוחלט שמתכונת הטיפול ביתר ההוצאות השוטפות תשאר בינתיים כמו שהיתה טרם הקמת הועד עד שירווח לועד מבחינה כספית. הדרישה לגבית מסי הועד הופנתה לכל בעלי הדירות ולא לשוכרים תוך ציון מפורש על יעוד הכספים.
שאלות:
1. האם החוק מחייב העדפת הוצאה אחת על פני השנייה, כגון תביעה לניקוי ´פינוקי´ במתחם, על פני הטבת איכות החיים בבניין ע"י טיפול שורש בגדרות הפרוצות הסובבות אותו ובכניסה משובשת המועדת לנפילות של אנשים, ולא מדובר בשעת חירום, עת אחד הצינורות חלילה מתפוצץ וכדומה?
2. מה עושים, אם חלילה מתפוצץ צינור או שיש צורך בטיפול בכל בעיה אחרת ואין ברשות הועד עדיין את כל הכספים הדרושים לטיפול בתקלה?
3. כיצד מטפלים בסרבני תשלום בצורה היעילה ביותר, ומהי אורכה מקובלת לקבלת התשלום למסי ועד הבית לפני נקיטת פעולה כלשהי?
4. האם יכול לפי החוק בעל דירה, (כגון מיודענו המיתמם הנ"ל שהוא בעצמו גם שיפוצניק וגם בעל אמצעים כלכליים ניכרים), לתבוע את ועד הבית הנוכחי, שזה אך הוקם, על הוצאות שהוציא מכיסו בשנת 2001, עת לא היתה לבית שום נציגות רשמית, על ´תיקון´ שביצע בעצם לטובת הסיפוח המפוקפק של ´דירתו´ לצנרת הביוב הראשית של הבניין, אשר כלל לא תוכננה מראש בעת הקמת הבניין, לנקז את המבנה שברשותו, שכן המבנה שברשותו זוהה ומזוהה עד היום בתיק הבית המשותף – כמחסן, ולא כדירה כפי שרשום היום בנסח המרוכז?
תודה מראש על כל הדרכה והנחייה.
ושיפץ הגדר, לדעתי, הוא חלק מהאחזקה התקינה
של הרכוש המשותף.
לשאלתך הראשונה
החוק אינו מעדיף הוצאה אחת על פני הוצאה אחרת.
לועד הבית יש שיקול דעת, והואחייב לבצע אחזקה
של – כל – הרכוש המשותף, ואם אין כסף, צריך לגבות כסף.
לשאלתך השניה
ועד הבית חייב להחזיק רזרבה כספית סבירה בבנק כדי להתמודד
עם תקלות בלתי צפויות. רזרבה סבירה, שווה בערך להוצאות שוטפות
של חודשיים שלושה.
לשאלתך השלישית
ניתן לטפל בסרבני התשלום ע"י פניה לאגודה לתרבות הדיור,
בדרך כלל זה עוזר. אם לא עוזר, ניתן להגיש תביעה משפטית
בפני המפקח על רישום המקרקעין (שיושב בטאבו),
והוא יפתור לכם את הבעיה.
דוגמא לכתב תביעה בפני המפקח מצורף בקישור הבא:
לשאלתך הרביעית
כל אחד יכול עקרונית לתבוע כל אחד.
הסיכוי שאותו דייר יזכה – הוא קלוש.
אם הייתה בעיה בעבר, הוא צריך היה לדרוש
שועד הבית יבצע את התיקון, ואם לא היה בפועל ועד בית,
הוא צריך היה להגיש תביעה בפני המפקח למינוי ועד בית
ולדרוש את ביצוע התיקון ע"י ועד הבית, ולא לעשות
את העבודה בעצמו.
ניתן גם לנצל הליכים משפטיים עם אותו דייר בעייתי
(אם הוא יתבע את ועד הבית) כדי להגיש תביעה נגדית,
נגד הפיכת המחסן לדירת מגורים, והחזרת המצב לקדמותו,
כולל ביטול עבודת צנרת הביוב הקשורה לכך, על ידו, ועל חשבונו.
.
