זו החולשה של נוהג או חוזה מול זכות קניינית.
יחד עם זאת, בהמ"ש לא מתלהב לתת למישהו זיקת
הנאה על חשבון הזכות הקניינית של אחרים
ולכן קשה מאוד לקבל אותה מבהמ"ש.
לכן, יש לבקש מהם לפנות את המקום, ולהודיע להם שאם הם
מעוניינים, שיפנו לבהמ"ש (אפשר גם למפקח על המקרקעין, אבל זה הרבה פחות מומלץ), ושיוכיחו שם שהם נשתמשים בקרקע כבר 30 שנה לפחות ללא שהם קיבלו איזושהיא הודעה בדרך של ביטול זיקת ההלאה שלהם.
וכאן יש חזקה ברורה וחד משמעית.
כלומר, עליהם להוריד את הגדרות ולאפשר לכולם להשתמש.
ממילא זכותם להשתמש כמו כולם כי זה גם שטח שלהם.
במפורש כתוב בהמשך,לאחר 30 שנה ישנה זיקת הנאה והוא רשאי לדרוש רישומו.מה פרוש רישומו !!!! האם לא אצל רשם המקרקעין? על שמו?
להשתמש במקרקעין לפי מה שכתוב בזיקת ההנאה בטאבו.
אם בעל המקרקעין ירצה למחוק את זיקת ההנאה הזאת,
הוא יצטרך לפצות את הנהנה מזיקת ההנאה.
בתי המשפט מאוד לא אוהבים לתת זיקת הנאה מתוקף שנים.
דוגמא לזיקת הנאה מקובלת:
כשיש שתי חלקות, אחת פנימים ואחת "על הכביש",
אז ברור שכדי להגיע לכביש, בעל החלקה הפנימית
חייב לעבור דרך החלקה שעל הכביש.
לכן רושמים לבעל החלקה הפנימית זכות מעבר
בחלקה על הכביש כזיקת הנאה למעבר
ובעל החלקה "על הכביש" לא יכול למנוע את השימוש
מבעל החלקה הפנימית.
יתרה מכך, בעל החלקה "על הכביש" חייב גם לתחזק
את שביל המעבר שבעל החלקה הפנימית משתמש בו.