סוגיית הסמכות העניינית של בתי המשפט והמפקח (שהינו ערכאה שיפוטית) אינם קלים. מומלץ מאוד להיכנס לרשימת הכתבות והמאמרים באתר זה – כתבתי לא מעט על המפקח וסמכותו.
כאן בקצרה בלבד אומר כך:
ברוב הנושאים הרגילים של מה שמכנים סכסוכי שכנים (אי תשלום דמי ועד, אסיפות דיירים, אי תיפקוד ועד וכד´) סמכות המפקח היא יחודית ובלעדית. אם נושא כזה יגיע לבית משפט לתביעות קטנות הרי שסביר שהתביעה תימחק או שהשופט יעביר אותה למפקח. זה כרוך באובדן זמן של חודשים רבים.
בנושאי מטרדים – רעש וכד´ – אין למפקח סמכות ואז הפנייה היא באמת לבתי המשפט.
יש סוגיות בודדות בהן יש סמכות מקבילה – למשל בנושא הסגת גבול – כלומר ניתן גם כאן וגם כאן להגיש.
לעיתים תביעה היא מעורבת. כלומר יש בה אלמנטים בעלי אופי מטרדי ואלמנטים בעלי אופי אחר שמתאים ללשכת המפקח. אז הסמכות תיקבע לפי העילה המרכזית של התביעה.
כמו כן אין סמכות למפקח בתביעות נגד קבלנים או צדדים חיצוניים לדיירי הבית או לועד. כלומר הסמכות נבחנת לעיתים לא רק לפי הנושא אלא גם לפי השאלה מי הצדדים.
זה לא רק אצל המפקח. למשל בבית משפט לתביעות קטנות לא יכולה להגיש תביעה חברה בע"מ.
מעבר לסוגית האגרה – שיש אכן הבדלים קטנים בין המפקח לבימ"ש לתביעות קטנות, יש עוד שלושה הבדלים שתרצה לדעת:
בבית משפט לתביעות קטנות לא ניתן להיות מיוצג ע"י עו"ד.
אצל המפקח כן.
בבית משפט לתביעות קטנות יש תקרה של סכום – כיום 17.800 ש"ח. אצל המפקח אין.
ואחרון – ההליך אצל המפקח לפחות בת"א ובחיפה יותר מהיר מהליך תביעה קטנה.
