נוסח הסעיף אינו אומר זאת ואני חוזר על עמדתי לפיה כדי למנות לראשונה מתחזק בבית נדרש אכן רוב שני שליש. כדי להחליף מתחזק קיים במתחזק אחר צריך חמישים אחוז. ואילו כדי להביא לסיום התקשרות עם מתחזק ולחזור למצב בו אין מתחזק חיצוני מספיק רוב רגיל.
בסעיף 71(ב)(1) לחוק המקרקעין נקבע שהתקשרות עם מתחזק תעשה בשתי דרכים, באמצעות תקנון – או – בהחלטה של בעלי הדירות שצמודים לדירותיהם שני שליש מהרכוש המשותף.
ברי הוא, שניתן לקבוע התקשרות עם מתחזק באמצעות תקנון מוסכם או ביטול ההתקשרות איתו ע"י שינוי התקנון, רק ברוב של בעלי הדירות ששני שליש מהרכוש המשותף צמודים להן (ס´ 62 לחוק המקרקעין).
לגבי מינוי מתחזק שלא באמצעות תקנון, הסמכות נתונה בידי בעלי הדירות ששני שליש מהרכוש המשותף צמוד להן (ס´ 71 לחוק המקרקעין).
ומה באשר לסיום ההתקשרות?
הדבר נקבע בסעיף 14 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 –
ציטוט –
"14. הסמכה לעשות מינוי – משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו."
ולכן, החוק קובע שההסמכה לביטול מינוי מתחזק נתונה בידי מי שהוסמך למנותו – קרי: בעלי הדירת ששני שליש מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם – ולא לרוב רגיל של אסיפת הדיירים.
העובדה שחוק המקרקעין אינו קובע מהו הרוב הנדרש לסיום התקשרות עם מתחזק מלמדת על כך שנדרש רוב רגיל ולא על רוב מיוחד. מכל הן אתה שומע לאו. זהו הכלל הפרשני שחל כאן וזו גם תכלית המחוקק.
קבע המחוקק שרק רוב של מחצית די בו כדי להחליף מתחזק אך שתק לגבי סיום התקשרות עימו. הוא הקל בכך על הבית ולא היקשה.
לו חלילה היתה עמדתך נכונה היה המתחזק חזק מאסיפת הדיירים. היה מחזיק בבית כמו בן ערובה. לא ניתן היה לפטרו גם אם פישל כי קשה מאוד להשיג רוב של שני שליש. ולא זו היתה כוונת המחוקק. המחוקק אינו מגן על מתחזק כושל אלא על דיירי הבית.
דומני שהסברתי לך כבר בעבר דינה יקרה שאין לי ענין לווכחנות שלך ולפלפלנות שלך.
