לאחורנה שמתי לב כי בימי שבת מתקיימת תפילה בלובי הבניין (בצאת השבת). לתפילה זו מצטרפים דיירים גם מבניינים אחרים באזור בו אנו גרים.
שאלתי היא: האם הדבר חוקי, כלומר האם ניתן לדרוש מהדיירים לבטל מנהג זה, אף על פי שהוא מקובל על רוב הדיירים בבניין?
האם ניתן לעשות משהו בנדון?
אודה לתשובה בהקדם.
באתר אחר עניתי לאלפי שאלות במשך 8 שנים.
אני עוסק בתחום שנים והנה – מעולם לא נשאלתי שאלה כזו – מסתבר שתמיד יש הפתעות. איזה כיף.
אציין עוד כי גם בפסיקה לא מצאתי טיפול בנושא ספציפי זה.
קודם כל מלה כללית על המונח "נוהג" או "מנהג", ביטוי שהשתמשת בו בשאלתך והוא חשוב.
גם המחוקק הכיר בנוהג קיים בבית משותף בהקשרים שונים וגם הפסיקה נותנת לא פעם משקל לנוהג ומייחסת חשיבות לכך.
אבל נוהג צריך להוכיח בראיות ממשיות ומי שטוען לנוהג קיים עליו נטל ההוכחה. מרכיב מרכזי והכרחי בהוכחת נוהג הוא קיומו במשך שנים הרבה.
מאחר וזהו בית חדש ממילא אין מקום לדבר על נוהג. לכן גם כדאי לא לחכות עד שיווצר נוהג ולפעול במהירות בעניין.
לגוף העניין: ברכוש משותף ניתן לעשות שימוש סביר, רגיל ומקובל.
השימוש הרגיל והמקובל ללובי של בית משותף הינו לכניסה ויציאה של דיירי הבית ואורחיהם.
לי נראה ששימוש קבוע, בתדירות אחת לשבוע, של הפיכת לובי לבית תפילה ´זמני´ עבור חלק מדיירי הבית ושכנים חיצוניים, אינו שימוש רגיל או מקובל ויש בו חוסר סבירות.
נכון ש"סביר" זה מונח חמקמק ונתון לפרשנות. אבל דעתי היא ששימוש כזה חורג מהסבירות.
לפיכך ניתן לקיים תפילה שבועית בלובי רק בהסכמת כלל הדיירים.
יוצא איפוא שדייר/ים אשר מתנגדים להמשך התופעה יכולים לגרום להפסקתה.
אילו פעולות ניתן לנקוט לצורך זה?
ניתן לזמן אסיפת דיירים ולהציג את הנושא, כדי להסדיר את הפסקתו. אם אין רוב מספיק לזימון אסיפה, ניתן אולי לבקש מהועד להנחות את כלל הדיירים לחדול מכך. אם גם זה אינו מעשי ניתן להגיש הליך בפני המפקח על המקרקעין באזור מגוריכם.
אוסיף שאם יש בסביבה בית כנסת התופעה הזו תראה באמת בלתי סבירה בעליל.
אם קיים נוהג בבניין, והגיעו דיירים חדשים המעוניינים בנוהג חדש ואחר, האם לא חובה לשנות את הנוהג, וללכת לפי החוק ?
למשל, איסוף כסף למטרה מסויימת, נניח שהיה נוהג שאוספים מדירה לדירה, וכעת, יש מישהו שהעניין חשוב לו, ורוצה להעלות סוגיות מסוימות הקשורות לנשוא איסוף הכסף.
האם אין חובה לקיים אסיפת דיירים ?
בברכה
שלמה
נתקלתי בהמון מקרים בהם מויתור קטן פה ושם הגיעו עד מהרה לשינוי סדרי בראשית. כלומר דיירים לא עשו עניין נניח מהנחת זוג אופניים קטן בלובי או מהנחת שלחן וכסאות נחמדים בגינה משותפת או שימוש פרטי חד פעמי או זמני במקלט וכד´ – ועם הזמן התופעה מתרחבת ואז כבר יש ויכוחים ומתחילים לטעון לגבי זכויות והסכמה ונוהג.
כאשר הנוהג סותר באופן ברור הוראת חוק – החוק גובר.
אבל כאשר החוק אינו עוסק במפורש בנושא המדובר הרי שנוהג קונה לו אחיזה וככל שהוא ותיק ומושרש יותר הוא הופך להסכמה שבהתנהגות.
ויש בעיה מסויימת גם כאשר נוהג ממש סותר חוק.
לעיתים למשל קורה שמפקחים מחליטים להכיר לפחות לגבי העבר בנוהג פסול של תשלום דמי ועד בניגוד לתקנון מכוח העובדה ששנים נהגו כפי שנהגו בלי לפצות פה ולצפצף.
