האם החוק מתיר אי שיוויון / אפליה על בסיס קנטרני בנוגע לרכוש משותף ?
לכן אם אכן הדברים הם בדיוק כפי שתיארת, הרי שגם מי שלא קיבל את הסכמת השכנים יוכל לבנות. במסגרת הבקשה שלו להיתר בניה הייתי מצרף את הסכמת השכנים למבקש האחר ואגב בכל מקרה לבניה כזו לא לצריך את הסכמת כולם. בכל מקרה הייתי רואה בהסכמה שלהם להרחבת דירת השכן כאילו זו גם הסכמה שלי. ממליץ לשקול לגשת לעו"ד כדי שינסח נכון את הטענה. בקיצור לטעמי זה אפשרי בהחלט.
"בהחלטתי מיום 22.4.07 דחיתי את טענתו המשפטית של הנתבע, לפיה יש בסמכותי להתיר הרחבת דירתו, למרות התנגדותם של התובעים, מכוח עקרון תום הלב."
זאת ועוד, הועדה המקומית לא דנה ולא קובעת אם קיימת הסכמה קניינית לבניה מכוח עקרון תום הלב, או מכל סיבה שהיא.
הלכה פסוקה היא שהיתר בניה (גם אם ניתן) אינו גובר על התנגדות בעלי הקניין לבניה.
עקרון תום הלב אכן קיים בכל מקום, אבל הוא לא גובר על זכות קניינית שמפורשת שקיימת בחוק המקרקעין. הסכמה להרחיב דירה על גבי הרכוש המשותף כרוכה בפגיעה קניינית מהותית, ולכן צריכה להינתן במפורש רק ע"י בעלי הקניין. לא ניתן לכפות עליהם הסכמה כזו נגד רצונם, אפילו תאמר שאי-הסכמתם נגוע בחוסר תום לב.
לעניין חוסר תום לב מול זכות הקניין קבע השופט דן ארבל, בהסתמכו בין היתר על פס"ד רוקר, כלהלן:
"סיכומו של דבר: הנני סבור כי על מנת להכשיר פגיעה בזכותם הקניינית של המבקשים אין די בעובדה כי מי מהצדדים אינו נוהג בתום לב ובהגינות כלפי רעהו. פגיעה בזכות קניינית תיעשה רק במקרים מיוחדים או כאשר ישנה הסכמה מפורשת לפגיעה שכזו".